ברוקין, זיתא, כפל חארת’, כפר א-דיכ, יום ד’ 5.6.13, בוקר
3 ג'יפים וכתרייסר חיילים חמושים עומדים עם רובים שלופים באמצע כפר א'דיכ ב-10 בבוקר. דקות אחרי שראו אותנו, עלו על הג'יפים ונעלמו. לא הספקנו לצלם.
09.30 בדרך לכיוון ברוקין וכפר א'דיכ נסע לפנינו רכב צבאי משוריין עטור אנטנות. כשהיגענו למועדון הנשים,עוד לפני שירדנו מהמכונית של נדים הזהירה אותנו ח., מפני ילד שהחזיק בידו אבן. מסתבר שבאותו רגע עברו במקום לידינו 3 ג'יפים צבאיים, והיא חששה שהילד יזרוק את האבן וניפגע. יש להניח שאילו נזרקה האבן, הצבא היה מודיע ש"פלסטינים יידו אבנים והצבא הגיע למקום.."
האירוע לא ארך יותר משתי דקות, אבל הזכיר שנוכחות הצבא היא חלק משיגרת החיים בכל כפר.
במועדון כבר חיכו לרותי ולסוזי כ-15 נשים מסבירות פנים ומוכנות לעבודה.
רונית, תמי ואני יצאנו בדרכנו לסיור כשהודיעו לנו שיש בעיה עם הצבא בכפר. היגענו למרכז וליד העץ הסמוך לבנין המועצה ראינו כ-12 חיילים עומדים במעין מעגל עם רובים שלופים, התקרבנו אליהם ושאלנו לפשר מעשיהם במקום. הם לא ענו, עלו על הרכבים ופשוט נעלמו מהמקום. (אולי עוד תרגול שגרתי בהטלת פחד?). במקום עמדו כמה תושבים, ביניהם ג'מאל, ראש הכפר, הם נראו רגועים ואמרו שאין בעיות.
10.30כיפ'ל חארת' – רוב החנויות סגורות. בקבר כלב בן יפונה פינו לכלוך, צבעו את הכיפות ושמו מנעול על "עזרת הנשים". אזור הקברים מוזנח כתמיד. המשכנו לחנות הבגדים החביבה עלינו, ושם הסבירו לנו שחופשת הקיץ של הילדים כבר החלה ותימשך עד סוף אוגוסט – כמעט 3 חודשים בלי שום תוכנית חברתית או חינוכית.
11.15זייתא – הגענו לפגישה בביתה של הרכזת ועוד 3 נשים, במטרה לתכנן ביחד פעילות עם הילדים בימי החופשה. הוחלט לנסות לארגן לימוד אנגלית לבנים ולבנות, ונשתדל לגייס גם מי שיעסיקו את הילדים הצעירים במשחק ופעילות פנאי. [נשמח להצעות ולמתנדבות]
12.30 חזרנו לכפר א'דיכ לאסוף את סוזי ורותי ממועדון הנשים. גם היום היו הספקים טובים והאווירה כמו תמיד חופשית ונעימה.
בורקין
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ברוקין כפר בן כ-4,000 תושבים במחוז סלפית. 600 דונם מאדמות הכפר הופקעו ב-1984 לשם הקמת אזור תעשיה ברקן. מתקן טיהור שפכים קטן האזור זה גולש באופן קבוע. השפכים זורמים לברוכין ומזהמים את רחובות הכפר. ב-1999 הוקמה ההתנחלות ברוכין. מכשול ההפרדה והתנכלויות מתנחלים מרחיקים את תושבי הכפר מ-30% מאדמותיהם (כ-4,000 דונם).. כמחצית מאדמות הכפר הן בשטח C, שישראל מונעת בנייה עליהם.Karin Lindner05/06/2013ברוקין: שברו חלונות אפילו בקומות הגבוהות
-
כפל חארת'
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כיף אל חארס
כיפל חארת' או כיפל חארס (בערבית: كفل حارث או كفل حارس) הוא כפר פלסטיני בשומרון, הנמצא צפון-מערבית לאריאל, ו-18 קילומטרים מדרום לשכם. מספר התושבים: 3,206 (2007) . 42% מהכפר נמצאים בשטח B ו 58% בשטח C.
ב-1978 הופקעו כמה מאות דונמים של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר לצורך הקמת ההתנחלות אריאל, ובסה"כ 5,184 דונם (מהישובים סלפית, איסככה מרדא וכפל חארס) כמו כן הופקעו עשרות ק"מ קרקעות לצורך סלילת כביש 5 וכביש 505 והאזור המגן עליהם (Buffer Zones ) וכן עבור תחנת כוח של חברת חשמל.
במהלך השנים סבל הכפר מהתנכלויות של מתנחלים לעיתים חמושים, ונגרמו גם פגיעות בנפש.
ב1968 החליטה הרבנות הצבאית, שקבר נבי ינון הנמצא בכפר הוא קבר יהושע בו נון. בכפר מבנה נוסף, שהפלסטינים מכנים נבי תול כפל, שהשלטונות הישראלים מזהים כקברו של כלב בן יפונה. המקאם נמצא בלב הכפר, ברחבת המסגד, ובתקופה של הילולות ועליות לרגל של מתנחלים, מרכז הכפר מואר בזרקורים ומגיעים אלפי מאמינים יהודים, כשהם מוגנים ע"י מאות חיילים. בתקופה זאת מוטל עוצר לילי על הכפר ותושביו נאלצים להסתגר בבתיהם.מידע נוסף: http://vprofile.arij.org/salfit/pdfs/vprofile/Kifl%20Haris_tp_en.pdf
-
כפר א-דיכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר א-דיכ (בערבית: كفر الديك) הוא כפר פלסטיני, במחוז סלפית שבצפון הגדה המערבית, ושמונה ק"מ מזרחית לקו הירוק. בכפר 4,494 תושבים (2007). 14.5% מהכפר נכללו בשטח B, ו-85% ממנו סווגו כשטח C, שמשמעותו שליטה ישראלית אזרחית וצבאית, המשפיעה קשות על מצבו של הכפר.
במשך השנים גזלה ישראל 1448 דונם מהאדמות החקלאיות של הכפר כדי לבנות את ההתנחלויות: פדואל, עלי זהב, יועזר, הר עלי זהב ואזור תעשיה ליד פדואל. כמו כן, הוחרמו אדמות לצורך בנייתו של כביש 446, שאורכו 4 ק"מ וכולל גם אזור ביטחון (Buffer Zone ברוחב של 75מטר משני צדדיו.
בעקבות בניית הכביש סבל הכפר לא רק מגזל אדמות, אלא גם מהרס בתים ובארות מים.
במגזר הפרטי והציבורי: שיעור האבטלה הוא 60%.
-
מחסום זיתא דרום (564)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חקלאי. מאפשר מעבר לחקלאים שאדמותיהם נכלאו מעבר למכשול ההפרדה. המעבר מותר לבעלי היתרים מיוחדים, במשך 3 ימים בשבוע: בוקר, צהרים וערב במשך כרבע שעה בכל פעם.
הפלסטינים שזקוקים למעבר מתלוננים על הזמנים הקצרים ומיעוט הימים שמתאפשר להם לעבוד באדמותיהם.
-