ברטעה, יום רביעי 21.05.05, אחה”צ משקיפות: חני ר’ ושולה ב’15:20 – 16:35 חום בלתי רגיל. החיילים והפלסטינים נראים אותו דבר: מיובשים וצרובים מהשמש.התנועה זורמת כמעט ללא תקלות בשני הכיוונים.הסגר נמשך ואין כניסה לגדה לאזרחים ישראלים. בצד הפלסטיני של המחסום ממתינה אזרחית ישראלית שיקחו אותה הביתה לישראל, לאחר שביקרה את אמה באחד הכפרים בגדה. בנה, גם הוא ערבי ישראלי, לא יכול לעבור את המחסום במכוניתו כדי לקחת אותה. מי שכן יכול לעשות זאת הוא בחור מברטעה (“מונית”), לו מותר לעבור מזרחה ולחזור מערבה לצד הישראלי של המחסום. בגלל קשיי שפה לקח זמן עד שהחייל והחיילת (מ”צ) הצליחו להבין מה הוא רוצה, ולאשר לו.שני בחורים מברטעה שעברו במכונית במחסום מן הגדה מערבה, מעוכבים לענישה, לדבריהם כבר שעה. הסיבה – הם חונים קרוב מדי למחסום ולא מצייתים למפקד המחסום שמבקש מהם שוב ושוב להזיז את המכונית. המפקד, סמ”ר ת’, הוא בחור אדיב, גם אלינו. הוא לוקח ברצינות את הוראת מפקדיו לשמור על רצועה סטרילית של 100 מטר משני צידי המחסום. הנהגים הפלסטינים אותם לא מעניין מה ציווה המג”ד – הם רוצים לתפוס קליינטים ולהתפרנס. במת”ק ובגדוד (טלפון) מאשרים את טענתנו לת’ שעיכוב לצורך ענישה אינו “חוקי”. ת’ מחזיר לבסוף (אחרי עוד חצי שעה) את התעודה. עכשיו בטח תכתבו עלינו שאנחנו מפלצות, הוא אומר בלי כעס. אתן באות לשעה וחושבות שאתן יודעות הכל.