ברטעה, יום חמישי 22/09/05 בוקר צופות: ריקי י’; חסידה ש’ (מדווחת)07:45 – 09:15 תמצית: משמרת שקטה, ללא אירועים מיוחדים זולת שיגרת הכיבוש טורדת החיים. מחסום שקד 07:45 המחסום זה עתה נסגר, כולם עברו. פגשנו צעיר שחזר מאוניברסיטת א-נאג’אח בשכם. אביו חי בברטעה והוא ביקש לנסוע אליו, אך לא הורשה לעבור במחסום בברטעה, כי האישור שבידיו הוא לשער שקד. בשער שקד אין “מוניות” שממתינות לנוסעים, ולכן היה עליו ללכת ברגל או לתפוס טרמפ לברטעה. דמיינו לכם סטודנט מאוניברסיטת חיפה שכדי להגיע לבית משפחתו בעכו צריך לנסוע דרך צפת (וכאן יש תחבורה זמינה)!בדרך למחסום ריחן הרבה קוביות בטון וחסמי בטונדות. מחסום ריחן עדיין אינו פעיל. ברטעה 08:00 המחסום נסגר לארוחת הבוקר של החיילים למשך חצי שעה ויותר. הפתיחה מחדש התנהלה בעצלתיים, בלי להתחשב בתור של כ-15 מכוניות במזרח, בחום, שכבר בשעה הזאת היה כבד למדי.חיילת מנסה לדחוק לאחור את המוניות הממתינות לנוסעים בצד המערבי וליצור שטח סטרילי של 100 מ’ מהמחסום. אזור המוניות מזוהם, כרגיל, וכך גם שאר חלקי המחסום. יותר מאוחר מספר לנו סמ”ר א’, מפקד המחסום, שהוא ארגן שקיות גדולות לאיסוף אשפה, שיגיעו כנראה ביום א’. בסככה המערבית המתינו 3 גברים לסיום בדיקת התעודות וארוחת הבוקר. כולם, גם הפלסטינים וגם החיילים, התכבדו בגויבות שהביאה ריקי מהעץ שבחצר ביתה.לאחר פתיחת המחסום, תור המכוניות לא התקצר. בדיקת כלי רכב נמשכה כ- 15-10 דקות, והיה קשה להדביק את הפיגור שנוצר בהפסקה הארוכה. לא התרשמנו שזה הפריע למישהו.”נוהל ריקוד” מתקיים כרגיל, הרמת חולצה, סיבוב, הפשלת מכנסיים. הזמנת הנהגים לבדיקה נעשתה לרוב ללא המגפון.בבדיקת הולכי הרגל, אם המגנומטר מצפצף, מתבקש העובר גם הוא להוריד חגורה ואם יש צורך, גם לחלוץ נעליים. אדם בעל אישור חקלאי הגיע למחסום עם בתו הקטנה. הילדה לא הורשתה לעבור. האיש כנראה צפה זאת, ואחיו, שהמתין בסמוך, ומאוחר יותר עבר בעצמו, החזיר את הילדה הביתה. כנראה שגם לבעלי אישורים חקלאיים יש משפחות וחיים שמחוץ לעבודה החקלאית גרידא, אבל האישור הוא חד-מטרתי בלבד.מחסום ג’למה נפתח היום לראשונה, ובעלי אישורי מעבר בג’למה, שעד היום עברו בברטעה, הוחזרו היום כלעומת שבאו – לג’למה.יש לציין שהעבודה במחסום מתנהלת בשקט, ללא צעקות. המפקד אמר לנו שהוא מתדרך את חייליו לא לצעוק, אך אנחנו עמדנו על כך שיש חיילת אחת שלמרות שאינה צועקת, היא מדברת אל האנשים בטון לא נעים ובגסות. הוא הבטיח לקחת זאת לתשומת ליבו. לדעתנו גם חייל צעיר, בגיל 18, אפילו שחם בחוץ והמדים והשכפ”ץ מעיקים, יכול וצריך לגייס את הסבלנות והכוח להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם בסבלנות ובכבוד, ללא תירוצים.