ברטעה, יום ד’ 16.6.04, אחה”צ משקיפות: שיוויונה ו’, עדל ב’, תמר י’ (מדווחת). הגענו בשעה 16:00. מכוניות ועוברי רגל ספורים בלבד חיכו על מנת לעבור ממערב למזרח. החיילים פעלו ביעילות ובהתחשבות. סמוך לבואנו הם אפשרו לארבעה אנשים לעבור.בחור צעיר בקש סיוע בהעברת ציוד מכני דרך המחסום מזרחה, אז אחרי שקיבלתי אישור לכך מהחיילים העברתי אותו ואת הציוד שלו במכוניתי לצד המזרחי למקום בו עומדות המוניות, מרחק של כ-250 מ’.בדרכי חזרה עמדתי בתור של המכוניות הנבדקות, ולקח לי כחצי שעה לעבור את המחסום (כפי שכבר צוין בעבר, יש תור למכוניות בעלות לוחיות רישוי ישראלית, ותור נפרד לבעלות לוחיות רישוי פלסטיניות). כל המכוניות נבדקו ביסודיות, והחיילים התפלאו לראות אותי, הרי אני לא אחת מהקהל הרגיל שעובר במחסום זה. בינתיים, עדל ושיויונה בצד השני של המחסום התבקשו לסייע בקבלת אישור לטיול לחוף הים לילדי ברטעה המזרחית. לדבריהם, הילדים ראו את הים רק בתמונות. (ברטעה המזרחית השתייכה לרשות הפלסטינית עד להקמת המחסום ע”י ישראל. כעת ברטעה וחלק מאדמותיה נבלעו בין גדר המערכת והקו הירוק והתושבים צריכים לקבל רשות על מנת לעבור מזרחה לשטחי הרשות הפלסטינית. לכודים!). נמשיך לטפל בנושא אישור הנסיעה, בין אם לחוף הים ובין אם למקום אחר בישראל.כמה כלי רכב עמוסים בריהוט וציוד ביתי עברו מזרחה. אחד הנהגים, תושב ברטעה, בקש תרומות של חפצים דומים, אותם יוכל למכור בגדה המערבית. בדרך זו הוא מוצא את פרנסתו.