ג’בארה-ארתאח, יום ה’, 30.3.06, אחה”צמשקיפות: רנה ד’, רחל ה’, חנה א’ (מדווחת)סיכום – סגר מוחלט. אם לא היינו יודעות שמדובר בבית סוהר אפשר היה לחשוב ששלווה.ג’בארה2:15 – שקט . אין אנשים. הולכי הרגל המועטים בעלי אישורים ועוברים. החיילים דוברי ערבית בסיסית. מסבירים לנו שסגר גמור מפורים שימשך עד פסח (ואנחנו מוסיפות ועד יום העצמאות ועד בכלל). 2:35- שער הילדים סגור. אנו צופות בחסימה בכביש ממול- תור עצום של מכוניות. הולכי רגל יורדים ועולים על מוניות לכוון דרום.מכיוון שהתקרבנו לגדר מגיע ג’יפ סיור. יורדים גשש וסמל צעיר, שמחים לשוחח אתנו. מסבירים כי החסימה ממול מונעת את המעבר מצפון הגדה לדרומה (“כל האמל”ח הוא בצפון”), לא עוברים בני 15-45 שאינם תושבי הכפרים הסמוכים. ציר “סלוואדור”- לישראלים בלבד. אנחנו מבקשות לפתוח את השער כדי שנוכל לגשת לחסימה. הסמל בודק אך נענה בשלילה. 3:00- במחסום הכניסה לטול כרם גדרות התייל התפשטו ומגיעות עד הגדר הצהובה, נשאר מעבר צר להולכי הרגל. תנועת אנשים דלילה מאד. כלי רכב נבדקים ועוברים.מאבסורדים של עולם המחסומים: מגיע נהג משאית עצומה, כנראה ערבי ישראלי בעל ת.ז. כחולה. נשאל מה מוביל ולאן. הוא מסביר שהביא תערובת לעופות לטול כרם ועכשיו חוזר במשאית ריקה לנצרת. החייל שואל: ואיך אני אדע שאין כלום במשאית? הנהג מציע: אולי תעשה מבחן אבן? החייל: אה, בסדר. מרים אבן וזורק לתוך המשאית נשמע צליל הפגיעה בברזל , הנהג נוסע וכולם מרוצים.ארתאח3:15 – שממה. הן באזור הגב אל גב והן במעבר. עבודות חפירה (כבלים חשמליים?) לפני שביל הכניסה מקשות על הכניסה למתחם אך אין איש .