ג’בארה יום ב’, 16.1.06, אחה”צמשקיפות : מרב, עדי (מדווחת) ג’בארה 13:00 – בכניסה לכפר החיילים שואלים אותנו אם אנחנו מאיזה אירגון. אנחנו מראות את השלט ונכנסותשער הילדים בשיממונו. עגלה וסוס נכנסים מצד השער, פסטורליהבמחסום בבוטקה של המעוכבים, שניים. אחרי כמה דקות מגיע אח של אחד מהם ומשחרר אותם.בג’נין עוצר אין יוצא ואין בא וזה על פי החיילים.צועדות על הכביש על מנת לראות את המנהרה. במנהרה תנועה זורמת, גם של הולכי רגלבמחסום הצפוניבדיקה איטית וקפדנית.כל הנוסעים יוצאים מהרכב, מרימים חולצה, מסתובבים, נבדקים אחד אחד לאט לאט.פתאום כל התנועה נפסקת כי יש אשה לבושה כולה בשחור והחיילים דורשים זיהוי.חיילת נקראת על ידי הסמל ע”מ להשוות את פניה לת.ז. בינתיים ויכוח ער עם בעלה ו-2 הילדים הקטנים שלהם.שאנו שואלות החיילים משיבים “שיש משהו מאיים עוצרים את הבידוק” תור של 6 מכוניות ומספר הולכי רגל משתרך וממתין להמשך הבידוק.משפחה עם קשיש מבקשת לעבור לכפר קדום, החילים משיגים אותם לאחור עליהם לעבור דרך המינהרה דרך מחסום אחר.הסבל שסוחב חבילות לפרנסתו בא ללחוץ לנו יד ומספר על החיילים של היום שהם “אחלה” המורה מג’בארה באה מכיוון טול כרם, שמחה לקראתנו, דורשת לשלומה של תמי כהן, אנחנו מקפיצות אותה הביתה וממשיכות הביתה שלנו.לסיכום ההרגשה במחסום היא של “חצץ” בפה.