הגענו לג׳וריש ב-2:30, הפעם רק קבוצה קטנה של תלמידות  ציפתה לנו, כנראה בגלל מזג האוויר החורפי הפתאומי שהשאיר אותן בבית, מאידך פגשנו את א. הרכזת ששהתה בבניין מהבוקר, ולמרות שמיהרה הביתה קיבלה אותנו בסבר פנים יפות ונשארה עוד שעה כדי לפטפט איתנו. פגשנו כמה נשים נוספות ביניהן אם צעירה עם תינוקה ואישה המתמחה באפיית עוגות יום הולדת מצופות בתמונתו של בעל השמחה. הראו לנו בגאווה את העוגה היפה שאפתה ליום הולדת של ילד.  (הבטחתי לה להזמין אצלה עוגה ליום ההולדת של נכדתי).  

לאחר השיחה עם הנשים ניהלנו, שרה ואני, שיחה חופשית עם הנערות בעניני דיומא. קיימנו גם שיעור יוגה מוצלח מאוד בהנחייתה של שרה ונהנינו להשתמש במזרונים ששרה השיגה כתרומה של אחד ממכוני היוגה בת״א. 

בסוף המפגש שרה ביקשה מס., מנהיגת הבנות להשיג לה מורה לערבית בתשלום. ס. התנדבה בשמחה לתפקיד, אבל אינה מוכנה לקבל תשלום בשום פנים ואופן… נצטרך לחשוב איך מתמודדים עם הסירוב לשכר.

בדרך חזרה בצומת תפוח לא נראו חיילים.  בצומת חרס הבחנו בג׳יפ צבאי חונה בצד. 

השעה הייתה מאוחרת מידי ולא נכנסנו לעזון אטמה כפי שתכננו. בשבוע הבא נקדים את הסיור במחסום ובצמתים לפני הנסיעה לג'וריש.