ג’למה ו-250, יום א’ 20.6.04, בוקר צופות: אנה נ. ,שרית ר., נעמה י., נטע ג. (מדווחת) ג’למה בשעה 7:20 בבוקר איש הצלב האדום מג’נין ממתין ליד מיניבוס ישראלי לקבוצה של משפחות אסירים, הממתינות למעבר המחסום בליווי איש צלב אדום נוסף. הם ממתינים בישיבה בשולי הדרך, בנפרד מתור הממתינים הרגיל. בשעה זו ממתינים כ-70 גברים ו-10 נשים למעבר. לנשים מסלול נפרד. עם סיום מעבר הנשים נפתחים שני המסלולים לגברים.המעבר באחד המסלולים הופסק לדקות אחדות כדי לאפשר את מעבר משפחות האסירים, בשתי קבוצות,לפי בתי הסוהר אליהם נסעו.יש לציין שמעבר הולכי הרגל אמור להיפתח ב-6:00 בבוקר, אך לפי מפקד המחסום פתחו אותו כבר ב-4:30 כדי להקל על הלחץ, ביודעם שאנשים מגיעים למחסום ב-3:00 לפנות בוקר.בין העוברים נשים הבאות לעבודה חקלאית וגברים העובדים בעיקר בבניית הגדר וסוחרים. לרובם ממתינה הסעה. שני אחים עובדים 25 שנים במשק של אלמנה במושב מדרך עוז. התלוננו על סגירת מחסום סאלם, שבזמנו הקל עליהם את המעבר וחסך להם את הוצאות הנסיעה.אישה צעירה ממוקיבלה (כפר סמוך למחסום בצד הישראלי) מבקשת לעבור לפגישה עם בעלה בארנה. הם נשואים 9 חודשים והיא בהריון. אבל אין מעבר לאזרחים ישראליים. מפקד המחסום ייעץ להתקשר למת”ק. אמר גם שבשעה שקטה אחה”צ ייתכן שיוכלו להיפגש ליד המחסום. התקשרנו למת”ק ודיברנו עם עאדל שהסביר לאישה כיצד על בעלה לפנות למשרד הקישור הישראלי ו\או הפלסטיני בג’נין כדי לסדר לה אישור כניסה. החלפתי איתה מספרי טלפון ונברר האם סודר.כשהגענו למחסום היו במגרש המשאיות מיכליות דלק בלבד. המעבר למשאיות רגילות נפתח ב-8.00.היה במחסום חייל מבוגר שלהפתעתנו סיפר שאינו מילואימניק מתנדב אלא איש עבודות שירות. מחסום 250 (סבח אל חיר) ב-8:45 נסענו למחסום 250. להפתעתנו היו רק 2-3 מכוניות מכל צד. החיילים אמרו לנו שמעבירים את המכוניות ללא בדיקה. עמדנו שם כעשר דקות ואכן המכוניות עברו ללא בדיקה כלשהי וללא המתנה מיותרת.חזרנו למחסום ג’למה. התור הצטמצם מאוד. המתינו כ-20 איש. לא היו מעוכבים.ב-9:15 עזבנו את המחסום.