הוזמנו על ידי משפחת דוואבשה מדומא ועל ידי משפחת  אחמד מג’וריש .  החלטנו לכבד את הזמנתם של שתי המשפחות וייעדנו  את הנסיעה למטרה זו.
את משפחת דוואבשה הכרנו בבית החולים תל השומר, יום לאחר האירוע המחריד שאירע ב 31 ביולי 2015 כאשר מתנחלים טרוריסטים ממאחזים בלתי חוקיים, הגיעו בחשכת הלילה לכפר דומא,  שרפו בית על יושביו וזרקו בקבוקי תבערה על בני המשפחה ,שנסו על נפשם מהאש שאחזה בביתם אל הרחוב.  רק הבן אחמד בן ה 4 נשאר בחיים. עם 70 אחוזי כוויות הוא נאבק על חייו ושרד. ימים ארוכים שהה בבית החולים וחוסיין הסבא של אחמד ובני משפחה אחרים לידו. ליווינו את המשפחה כל תקופת ההחחלמה הארוכה בתל השומר ונשארנו עם המשפחה בקשר הדוק.

דומא הגענו ב 10 בבוקר. פגשנו את חוסיין דוואבשה בפינת רחוב ליד הכניסה לכפר  ויחד עמו עלינו לבית המשפחה רחב הידיים. אחמד צמוד לחוסיין הביא לנו צנצנת ובה דגיג וצנצנת אחרת ובה סרטן נחלים. את החיות אסף במקור המים שבפסאיל. חוסיין סיפר שחלק של פסאיל פוקה ואזור מעין פסאיל עם מקור המים שבו הינם אדמת המשפחה. בקו אווירי המעין קרוב כ 4 ק”מ בלבד. הסביר לנו שאפשר להגיע למקור המים ללא צורך לעבור דרך מחסום התנחלות פצאל. יש דרך חלופית קרובה יותר.

שמענו שחוסיין ואחמד הוזמנו לאחרונה ביריחו לפתיחה של מסעדה. אחמד הוזמן לגזור את הסרט כמזל להצלחה של העסק.

השיחה נסובה על הכניסה לישראל. אחמד זקוק עדיין לטיפולים שגרתיים. בשלב זה עליו לעבור ניתוחי לייזר אחת לחודש כדי לשקם חלקים פגועים בעור במקומות שונים בגוף. חוסיין מלווה אותו לבית החולים.
מדי שבוע אחמד נוסע יחד עם בת דודתו לטירה ללמוד אנגלית בבית ספר השייך למשפחת נ. שמסורה לו עוד מהימים ששהה בבית החולים. סטירה סבתו רוצה ללוות אותו בנסיעות אלה אך נמנע ממנה כי אין לה תסריח. הבנו שהעניין בטיפול אצל סילביה.

ג’וריש. פגשנו את ס. ואת אימה. ס. שנה ראשונה באוניברסיטת אל-נג’אח בשכם. לומדת תקשורת. מצפים לה 4 שנות לימוד עד לקבלת התואר. סיפרה שסה”כ בתקשורת לומדים מאות תלמידים . רובם נערות כמוה. כבר בשנה הראשונה יש לה פרוייקטים והיא נמצאת הרבה בשטח בראיונות. היא גם קיבלה עבודה שמכסה מקצת ההוצאות. עובדת כטלפנית בחברה שמספקת שירותי מידע.

סיפרה שבשנה האחרונה סופחו 400 דונם של אדמות ג’וריש וקוסרא לבניית שכונה חדשה בהתנחלות מגדלים. בנסיעה בכביש 505 לפני הצומת לקוסרא  נסלל כביש שמקצר את הדרך לשכונה החדשה בהתנחלות.

לאחר כשעה של שיחה נעימה עם האם והבת, וכיבודים בתה ובקפה הוזמנו לנסוע יחד לבית חברה של המשפחה. חשבנו שהוזמנו לראות את עבודות היד שלה אך חיכתה לנו הפתעה. משפחת הבת נערכה לקבלת אורחות מהארגון “רעך כמוך”. דבורקה, שוש, חיה, ועוד, חברותינו לשעבר. היות והיה מעונן וקר בחוץ הוכנסנו לחדר עם שטיח רחב עליו פרושה יריעת נילון שקופה, ומסביב מזרונים וכריות. התישבנו כולנו מסביב ונשות המשפחה החלו להגיש מגשים עמוסים כל טוב.