1. מעבר מיתר: ממערב זורם ביוב בנחל חברון. פניות בנושא לגורמים המטפלים לא עזרו עד כה.

2. סוסיא:

נצר לא כאן, מדווח בטלפון על הריסת בתים ליד בני נעים, ממזרח לכביש 60 סמוך לכיכר. הבתים הם בשטח C סמוך לשטח B. בהמשך היום הוא שלח לנו צילומים של האירוע (רצ”ב) אך לא היינו שם.

• פגשנו את ואדחה, אשתו של עזאם (חשמלאי, עובד בישראל). מדרום -מערב לכפר, סמוך להתנחלות סוסיא, ליד הפילבוקס, יש שדות של הכפר שאינם מעבדים כי פוחדים מהתנכלויות המתנחלים. בכפר גרים מתנדבים ישראלים וגם מחו”ל, עבודתם העיקרית היא מרעה בשטחים הללו כי בהם לא פוגעים כי הם מצויידים במצלמות שמתעדות הכל (אנו זוכרים את האלימות הקשה נגד מתנדבים כאלה בעבר בתוואני, מקווים שהמצב לא יידרדר לזה). כאן פגשנו מתנדבים שמיהרו להפגנה מול רפת מעון, והחלטנו לנסוע לשם גם כן. סיפור ההפגנה בהמשך, קודם אשלים פרטים לגבי סוסיא.

• בהפגנה פגשנו גם את נצר שצילם (וגם את באסל עדרה מתוואני שצילם גם הוא). נאסר סיפר כי באחד הערבים היה מחסום סמוך לסוסיא והוא ידע שאותו יעכבו. אכן, הוא זומן למשרדו של איש המינהל, שהאשים אותו בהתססת השטח, למשל בתקרית הרס הבית ליד תוואני. הוא טען שהוא מצלם כי מאד פוחד שדברים כאלה יקרו לעוד אנשים. פטרו אותו באזהרה מעורפלת בנוסח “שתדע שאתה על הכוונת שלנו”.

• בהפגנה פגשנו גם את מוחמד ג’אבר נוואג’עה שניהל בעבר את בית הספר בסוסיא. ב-2015 עבר לנהל בית ספר חדש בשעב אל בוטום ממזרח לאביגיל. לומדים בו 56 תלמידים מכיתת גן ועד כיתה י’.

3. ההפגנה כחצי ק”מ מדרום לרפת מעון-כרמל, ממערב לכביש:

כשהגענו, רכבים רבים כבר חנו איכשהו בצידי הכביש מדרום למקום. זו היתה הפגנה שקטה של פלסטינים רבים, נגד יישור שטח (רצ”ב צילומים) על ידי בולדוזר של מתנחל. הנוכחים טענו כי השטח בבעלות פרטית של שלוש משפחות מיטא, אבל יותר מאוחר שמעתי מצוות מעקב התנחלויות של שלום עכשיו כי ההערכה היא שמתבצעת פריצת דרך להקמת עוד חווה חקלאית, על שטחים נרחבים של אדמות שהוכרזו כאדמות מדינה עוד בנות השמונים, וייתכן שיש להם עכשיו חוזה הקצאה שלהן מהחטיבה להתישבות. אם כן ההערכה שלי היא כי פריצת הדרך הזאת לעבר אדמות המדינה מתבצעת על אדמה פלסטינית פרטית. הדיווח משלום עכשיו הוא כי העבודות לא חוקיות כי אין להם היתר בניה ותוכנית בתוקף.

בעודי מצלמת את המתנחל מבעד לחיילי כפיר, ניגש אלי השוטר (אבי בקר, לפי התג שלו, בניידת היה איתו עוד שוטר) ודרש ממני ומן האורחת שלנו ו’ להזדהות ולהירשם אצלו עם הפרטים, למורת רוחי הקולנית – טענתי כי הוא לא מעכב לזיהוי ולרישום אזרחים אחרים כגון המתנחלים שבמקום. הנימוק שלו היה כי זה שטח צבאי סגור. לדרישתי לראות צו מתאים, הוא שיקר וטען שיש לו ויראה לי רק אחרי שירשום את הפרטים שלנו, כפי שעשה על פתק (לא במחשב של הניידת). הוא איים עלי במעצר והתרחק רק כשדיווחתי לו שכבר נעצרתי בעבר על ידי המשטרה בהפגנה (זה היה בבאר שבע בזמן עופרת יצוקה), וכי תבעתי את המשטרה על מעצר בלתי חוקי, וזכיתי בפיצויים של אלפי שקלים.

מכאן ואילך ניהלו חיילי כפיר, כולל שני קצינים בדרגת רב סרן שניהם, את ה”אירוע”. הם דחפו את המפגינים הפלסטינים השקטים מהמקום ואף ירו כמה רימוני עשן מבהילים. הלכתי ביניהם תוך מחאה קולנית, כולל “הרצאה” סדורה לגבי חטיבת כפיר שאינה מגנה כלל על בטחון המדינה ואזרחיה שהרי המדינה נמצאת הרחק ממערב לנו, אלא מגנה על מתנחל שעסוק בהשתלטות על אדמות, כלומר חטיבה שהוקמה כדי לבצע את הדיכוי והכיבוש של הפלסטינים כדי לשחרר את חטיבות החי”ר האחרות לשירות להגנת גבולות המדינה. הצעתי להם להירשם כבר עכשיו לשוברים שתיקה. הם נאלצו להראות לי את הצו חתום על ידי המח”ט אבי זעפרני, כולל מפה של הרפת ושרטוט המעגל של השטח עליו חל הצו. שוב שיקרו בהצביעם על המקום בתוך המעגל שבמפה, בפועל היינו לא מול הרפת אלא כחצי ק”מ מדרום לה כלומר הצו לא חל כלל על מקום הכשרת הקרקע וההפגנה.

משלום עכשיו נמסר לי כי מותר למפקד בשטח להחליט לאשר למישהו להיות בשטח למרות הצו. רכז הקרקעות של המועצה היה שם והפעיל את הצבא (ייתכן שזה האזרח הנוסף המופיע בצילומים בכובע רחב שולים), ולכן הצבא אכף את הצו רק על הפלסטינים ועלינו ולא על המתנחלים.

המתנחל והבולדוזר שלו המשיכו מיד בעבודה. אם היה לי יותר אומץ הייתי נשכבת תחת גלגלי הבולדוזר.

כל עדות ל”אירוע” כזה היא פצע נוסף בלב האנושי, בלב הישראלי, בלב היהודי.

4. צפונה על כביש 60, אזור גוש עציון:

• חברים מירוחם שלחו חבילה לבן המשרת בנח”ל ועושה עכשיו “תעסוקה” באזור ההתנחלות כרמי צור. הזדמנות לראות בעינים איך תקעו גם כאן התנחלות כולל שטחיה החקלאיים, כחיץ מפריד בין בית אומר מצפון לה וחלחול מדרום לה. מאד אפקטיבי.

• על כביש 60 מול כרמי צור שלט המכריז על כיבוש באמצעות כביש (כן, מאותו השורש, למחוץ ולהדק היטב) “לב יהודה”. בקטע זה המדובר באדמות פלסטיניות. בקטע הצפוני יותר, בין אל ערוב לגוש עציון, מדרום לחוות מוסא עלמי (לשעבר, המבנה היום בידי מתנחלים), המדובר לדברי המקומיים באדמות ירדניות של המלך עבדאללה.