דרום הר חברון יום א’ 26.09.04 בוקרצופות: פאולה ר, אילנה ל(מדווחת)סיכום: ברוב המסלול “שגרת” הסגר ממשיכה. בין דורה לאל-פאוואר היו מעוכבים. הסגר שם יוצר מצבים של מלכוד 22 (פירוט למטה). בצומת שיוח’- חברון אין צבא, אך סיפרו לנו על השתוללות קבוצת חיילים בכפר -אדיסה במוצאי שבת .color=red>יצאנו מצומת שוקת ב 6:30 וחזרנו ב 9:50 מחסום סנסנה ( בדיוק על הקו הירוק) הולך ומתמסד –יש בודקה ורשת לצל למען המג”בניקים. בדיקות מכוניות שגרתיות –כבר מכירים אותנו שם.מחסום שמעה לשעבר ממשיך להיות נטושפנייה לסמוע הגביהו את תלוליות העפר עוד יותר. ראינו מכונית מחפשת דרך כדי לחצות את כביש 60 וגם בצד השני- מכיוון דהריה- עמדו/נתקעו שתי מכוניות בשדה ונוסעיהם עומדים בחוץ- כנראה מחפשים איך להמשיך את דרכם 7:00מעבר דורה –אל פאוואר. סגור לרכב. הייתה תנועה ערה של הולכי רגל בשני הכוונים. 3 חיילים עמדו בצד של דורה ובדקו תעודות. היו 17 מעוכבים כשהגענו. מפקד המחסום ר. היה אדיב מאד כלפינו. הוא אמר שהקריטריונים לעיכוב הם גיל ושם משפחה ושמחכים לתשובה מן השב”כ. הוא אמר שכבר התקשר לשב”כ כמה פעמים. לשאלתנו ענה שה -17 מחכים כבר כחצי שעה (אחד המעוכבים אמר שהוא מחכה כבר שעתיים). השב”כ לא התקשר ואיש לא שוחרר ב 20 הרגעים ששהינו שם (עזבנו ב- 7:20). ביוזמתו אמר לנו ר. שהמג”ד (גדוד לביא) הנחה אותם בצורה נחרצת ביותר להתייחס יפה (עד כמה שאפשר) אל הפלסטינים ומג”ד אינו סובל שום חריגה. ר. סיפר שחייל שנתן סטירה לילד שהתחצף אחרי שתפסו אותו –[ הילד חילק כרוזים (עם “תוכן לאומני”) והתרוצץ מצד לצד של כביש 60 כשהחיילים דולקים אחריו] –נענש ע”י המג”ד ב28 ימי רתוק ומפקד המחסום – “שלא עשה שום דבר”- קיבל 14 ימי ריתוק.החיילים פתחו את השער למשאית עם מים –שיצאה מדורה לתחנת המים ליד אל-פאוואר. המעוכבים היו ברובם סטודנטים שרצו להגיע לחברון דרך דורה. היה גם מורה מבית אווא שאמר שהילדים מחכים לו בביה”ס באל-פוואר ועוד מעט יתייאשו וילכו הביתה. היה כעוס מאד – ואפשר להבין אותו, שהרי מבחינתו היה ממש מאוחר, כי עוד לא עברו בשטחים לשעון חורף. הוא גם סיפר לנו שהיום “יהיו בעיות” בבית אווא בגלל הגדר וביקש שניסע לשם. הוא גם אמר שממילא יהיו שם אוהדים ישראלים וצרפתים.כשעזבנו אמר לנו אחד המעוכבים באנגלית -,אז מה עשיתם? לא עזרתם לנו?” נכון. אבל לפחות תעדנו.כבר בהתחלה נתנו את “הדף לחייל” למפקד המחסום. מאוחר יותר ביקש גם אחד מחבריו עותק לעצמו והביע עניין באתר שלנו. 8:55 מעבר דורה-אל פאוואר (בדרך חזרה) כל ה 17 שהיו שם בשעה 7:00 כבר לא היו. במקומם עמדו 7 מעוכבים אחרים. שאלנו את המפקד ר. כמה זמן לקח לשבעה עשר המעוכבים להשתחרר -והוא ענה כ-40 דקות, והוסיף שהוא מודה שהיום השב”כ עובד לאט. הוא אמר ש-7 החדשים מחכים כבר כחצי שעה (אחד המעוכבים אמר לי שהוא מחכה שעתיים).. חיכינו איתם 25 דקות ולא שוחרר אף לא אחד מהם – ז”א שחיכו בשמש לפחות 55 דקות ובודאי למעלה משעה. 2 סיפורי מלכוד 22 מפי מעוכבי דורא: (א) איש בשנות החמישים שלו בבגדי עבודה (אחד מה-7 המעוכבים) אמר לנו שהוא ישב חודשיים בכלא הישראלי כי חיפש בישראל עבודה. לא היה לו כרטיס מגנטי מפני שצריך שיהיה מעסיק ישראלי כדי לקבל כרטיס כזה. אבל כדי למצוא מעסיק ישראלי צריך להיכנס לישראל!. “אני לא רוצה להיכנס לישראל שוב אף פעם בחיים שלי” אמר במרירות. (ב) אחד המעוכבים הראה לנו את ההיתר להיכנס לישראל (פרט לאילת) שברשותו – היתר כשר שתוקפו יפוג רק ב 17.10. מפקד המחסום אמר שהואיל והוציא אדם זה את ההיתר לפני תחילת הסגר (מועד התחלת ההיתר היה 20.7 ) הוא חייב לקבל היתר חדש שמתחיל מתאריך שחל אחרי הטלת הסגר אבל, אמר האיש, הישראלים לא נותנים היתר חדש לפני שפג תוקף הישן! ולכן הוא מעוכב ומחכה לתשובת השב”כ. היה מעוכב אחר באותו מצב – אצלו ההיתר התחיל ב 5.9. ופג רק ב 31.12 המפקד ר סיפר לנו (והסביר כבר למעוכבים), שלפני זמן מה, בצומת זיפ, ר. עצמו עיכב אדם שהחזיק היתר דומה והתברר שבמעוכב היה איש חמס שביצע פיגוע. מעבר הכבשים ( יטא –חברון) :סגור למכוניות. אין צבא וכמעט אין הולכי רגל. בצד חברון פתחו מעבר מסודר להולכי רגל בתלולית העפר הגבוהה. (המעבר צר ורק בן אדם אחד יכול לעבור בכל עת)בדרך 60 נסענו אחרי משאית מסחרית פלסטינית (מאד מאובקת) . או שהיה לנהג היתר מיוחד, או שהוא לקח צ’אנס. בכביש נסעו לא מעט מכוניות צבאיות. 7:40 מעבר שיוח’-חברון (ביה”ס לבנות): אין צבא ועפ”י נהגי המוניות גם לא היה צבא לפני בואנו. תנועה ערה של הולכי רגל – ראינו הרבה תלמידות תיכון או סטודנטיות עוברות משיוח’ . כשניגשנו לדבר עם נהגי המוניות בצד של שיוח’ שמענו ספור קשה מאד. במוצאי שבת בין 21:00 ל21:30 נהג מונית (שמו שמור אתנו) היה בדרכו (בדרכי עפר- לא בכביש 60 כמובן) משיוח’ לבני נעים ועצר בתחנת דלק בכפר אדיסה (כנראה שטח A ) . פתאום הופיעה קבוצת חיילים (כחמישה) שהלכו ברגל. הם דרשו ממנו את הרישוי ואת המפתחות. לקחו ונעלמו. והוא עכשיו אינו יכול להשתמש במונית ומוריד אותה מן הכביש. עוד זה מספר וניגש נהג אחר ואמר שבאותו לילה באדיסה נכנסו (כנראה אותם) החיילים לבית פרטי. היו שם רק האישה וילדים קטנים ואיש זקן. נתנו לזקן מכה והוא נפל ארצה, שברו טלוויזיה וחלונות והפכו את הבית. גם זרקו רימון עשן לתוך הבית הוסיף המספר בסוף.( שם בעל הבית נמסר לנו) . נהג שלישי סיפר שהוא בא באותו לילה מכוון בני נעים לאדיסה וקבוצת חיילים – כנראה אותם חיילים-הוציאו סכינים וחתכו לו את ארבעת הצמיגים. נהג בערך בן חמישים אמר שהתנהגו ככה לדעתו כי הם היו צעירים ולא היה אתם קצין. “קצין לא היה מרשה להם” כדבריו – די מפתיע היה לשמוע ממקור כזה תירוץ כביכול לקולא. הרי התעללויות כאלה אינן בדיוק נדירות בשנים האחרונות.8:05 גשר חלחול-חברון : הפילבוקס על הגשר מאויש. הגשר סגור להולכי רגל באמצעות תלולית עפר וגדר תיל בצד חלחול, ושער בצד חברון. המון אנשים עוברים את כביש 35 בדרכי העפר בין חברון וחלחול 100 מטר מהגשר. שם אין צבא – ההגיון שבסגירת הגשר בנסיבות אלה הוא תעלומה. קשה לא להתרשם שהמטרה היא טרטור לשמו. 8:15 מחסום עידנא: השער סגור. הפילבוקס מאייש. לא הייתה תנועה.מחסום ראס אל-ג’ורה ( השער ההומניטארי) כשעברנו שם בדרך לגשר חלחול חיכו כ-6 מכוניות לבדיקת החיילים, ולא נראה שהיה לחץ. התעכבנו שם בדרך חזרה- 8:45 –כדי לראות כמה זמן יקח לאמבולנס (שראינו אותו מגיע) לעבור. בדקו את תכולת האמבולנס בצורה שטחית והוא עבר את השער תוך חמש דקות. חיכו רק 2 מכוניות לבדיקה כשעזבנו. החלטנו לחזור דרך דורה כדי לראות מה קרה שם מאז שעזבנו (ראו למעלה מחסום דורה אל-פוואר בדרך חזרה )9:40 -אחרי דורה בדרך לשוקת ראינו משאית ריקה שנתקעה בניסיון לחצות תלולית עפר שחוסמת את היציאה לכביש 60 – אין לדעת אם המפתחות נלקחו מהנהג כ”עונש” או שמא הנהג פשוט נטש אותה.