דרום חברון, יום רביעי 22.12.04, בוקרת: לאקה צ’,שנונית מ’, חיה ה’, דנה ל’ – מדווחת: נו מצומת שוקת ב – 6.45. בדרך לצומת זיף היו כל המחסומים פתוחים, ללא נוכחות חיילים. בצומת זיף אספנו את הילדה חולת הסרטן ואת אמה, והבאנו אותן לאל חאדר, כמסוכם. חזרנו דרך כביש 35. סמוך לחוות מעון, מעברו האחר של הכביש, ראינו שני חיילים, שני שוטרים “כחולים”, שני פלשתינאים, שלושה מתנחלים ומתנחלת שקועים במה שנראה כוויכוח. עצרנו לברר מה קרה. המתנחלים החלו מיד “לנבוח” עלינו, וסרבו להסביר מה קורה. עוינות הופגנה תחילה גם על ידי השוטר, ואילו השוטרת, שמרה על שתיקה גמורה. החיילים, מילואימניקים מהמתק, והפלשתינאי הסבירו לנו שקיים סכסוך קרקעות, קרי: הפלשתינאים טענו שהקרקע שהם עסקו בחרישתה שייכת להם מדורי דורות וכי יש להם “ניירות” להוכחת הבעלות עליה, והחיילים זימנו את הניצים לבירור במטה המתק בשעה 10.00 .תעודות הפלשתינאים הוחזרו להם, וכולם עזבו את המקום. למותר לציין שההיתקלות עם המתנחלים היתה צורמת מאוד, מה גם שאחד מהם נשא נשק. לא ננקטה אלימות פיזית, אך חילופי הדברים היו בוטים, כי “למה אנחנו לא דואגות לזכויות היהודים בגוש קטיף”. לעומת זאת, היו החיילים ענייניים מאוד בגישתם, ובעקבותיהם, גם ! השוטרים היו מוכנים למסור מידע (לפני כן טען השוטר שהוא אינו חייב למסור לנו שום דבר). מן הסתם, מתנחלי מעון גורסים שכל האדמות שלהם ומותר להם לתבוע את “זכות האבות” על כל שעל…