כלבים מאיימים ומפחידים,  משוטטים באין מפריע באזור מחסום ואדי נאר

תמונות:מונית מתקרבת למחסום, כלב מתנפל עליה; נוסע מתקרב למונית ומלווה בכלבים התוקפניים

06:45  מחסום שיח' סאעד
אין כמעט עוברים ושבים. חופשת התלמידים נגמרת בשבוע הבא ורוב הפועלים כבר הלכו לעבודה, לדברי החיילים במחסום. כל המבקש לעבור בעת שהותנו עובר, כולל צעירים

בגיל בית ספר.

07:30  סילוואן
החפירה הארכיאולוגית בצומת הבוסתן כוסתה. אין עיכובים מיוחדים בתנועה.

8:00  ואדי נאר
פחד אלוהים – כלבים רובצים במעלה הכביש מעל המחסום ובמחסום עצמו. 8 כלבים מתחממים בשמש, אך כשאנחנו יוצאות מהמכונית הם מתקרבים ונובחים באיום.

עדית נשארת במעלה הגבעה ומצלמת איך משפיעים הכלבים על התנועה החופשית של פלסטינים

בכביש הראשי המוביל לסוואחרה א-שרקייה ולעזרייה: ברגע שמישהו יורד מהמיניבוס כדי לעלות על רכב אחר שייקח אותו לבית לחם או לכל
קום אחר בדרום הגדה (כי אסור לעבור ברגל במחסום זה) – הכלבים מתקרבים אליו ונובחים באופן מאיים ביותר. הם נובחים וגם רודפים אחרי מכוניות. לא מדובר אפילו באזור המחסום, אלא בדרך הראשית

שבה עוברים תלמידים לבית ספר (מספרים לנו שכלבים מתקיפים את הילדים וכל מי

שמרים אבן כדי לגרש אותם, חיילי המחסום מתערבים בתָקיפוּת). בעל המכולת מתאונן

שאנשים לא עוצרים אצלו בכלל בגלל הפחד וכך נפגעת הפרנסה שלו.

ולמטה משם, בקרבת המחסום, עולה שוב הוויכוח הנשנה כל כמה חודשים האם מותר או

אסור לנו לעמוד  בפאתי המחסום. אני מתעקשת, ואחרי שיחות של מפקד המחסום עם

המת"ק ועם מפקד הגזרה יש הודאה מסוימת בזכותנו. עד הפעם הבאה. אני שואלת מה

קורה עם הכלבים, האם הכלבים שייכים למחסום? התשובה היא שלא, הם פשוט נמצאים

בסביבתו, הם לא של החיילים. אבל ברור לנו לגמרי שהחיילים מעודדים אותם להישאר

באזור, כי הם מרגישים כך בטוחים יותר – זה הרי מחסום בלב שטח פלסטיני ותחושת

האיום קיימת. כדי להגיע בחזרה למכונית אני זקוקה לליווי צמוד של חייל שיסלק את

הכלבים ממני.

הפעם אנחנו מחליטות שהגיע הזמן להגיש תלונה רשמית בעניין – הכלבים פשוט מטילים

פחד וטרור על כל פלסטיני שעובר בסביבה, כולל במכוניות.