זנותא - כפר קטן בלי תשתיות מודרניות
זנותא
הפעם התמקדנו בישוב הקטן הזה שסיפורו מייצג שוב את כל מה שמתרחש גם בדרום הר חברון. הוא נמצא בטווח 10 דקות נסיעה ממחסום מיתר ועשר דקות מ”מיתרים”, פארק תעשיה ומועצה אזורית דרום הר חברון.
בתמונות ניתן לראות את המבנים ועל הגבעה ממרחק מבני המועצה האזורית ופארק התעשיה.
באנו לשם כי נצר מסוסיא סיפר שגם הם קיבלו צווי הריסה. ישוב קטן של כ-300 אנשים. עד כה היינו שם כמה פעמים בבית הספר שהקימו בתוך התחדי – אתגר ברחבי הגדה. (הקמת בתי ספר בכל ישוב כנגד ההנחיות כדי להקל על הילדים הנאלצים ללכת קילומטרים ברגל ולמען בטיחותם שלא יאלצו לחצות כביש סואן) (כתבנו על כך לא אחת). הפעם באנו לישוב עצמו בשל הצווים. ישוב קטן ועלוב. הגענו לבנין המועצה ולידו מבנה דומה שאמור להיות מרפאה (צריפים עלובים). פגשנו את ראש המועצה שעובד לפרנסתו כאח בבית חולים בחברון. עוד תושבים הצטרפו. לדברהם לאחרונה הגיעו אליהם צווי בינים בנתיים, שמשמעותם: לא יהרסו מבנים קיימים אבל אסור להרחיב לשנות ולשפץ כלום. ראש המועצה צעיר משכיל ונמרץ אומר שהמשפחות שלהם גרות שם מימי התורכים ובמהלך השנים בית המשפט מנע תוכניות לסילוקם לדהריה. הם מרגישים שהמדינה ממהרת לפעול ברווח שנוצר בין אישורי טראמפ לבין הצפוי מממשל ביידן. פתאם המתנחלים פעילים מאד לסלק ולפנות שטחים כדי להרחיב את ההתנחלויות. במקרה שלהם הם חושבים שפארק התעשיה והרחבתו הוא הסיבה. מפריד בינם לבינו ואדי ששם הם רועים את עדריהם ולשם מגיעים השפכים ממבני הפארק והם סובלים מריחות קשים.
מים ? מבורות. חשמל? לוחות פוטו אלקטריים מארגונים אירופיים. תנאים סניטריים? אין כמובן. הכול חולף לידם ולא מגיע אליהם, כרגיל.
מבנים עלובים וקטנים מעוררי גיחוך שאלה מהווים בעיה לשלטונות ישראל. הוא מראה לי מבנה עתיק מאבנים ממש (צילמתי) שהיה פעם מסגד והם רוצים לשפצו. אסור כמובן. הם בקשו ושאלו אם אנחנו יכולות להביא אליהם עיתונאים כי חשוב להם לספר את כל הסיפור שלהם ושל הישובים השכנים שחווים אותו הדבר. אני אמרתי שנשתדל מאד ומקווה.
שוחחתי עם רעיה שתנסה לעניין את העיתונות. כי מגמת הגירוש והציפוף של אוכלוסיות כדי להרחיב התנחלויות ממש זועקת לעיניים.
מזל שהכל ירוק ויפה מסביב עכשיו. כמה יפה היה יכול להיות פה אם היו גם אנושיות וצדק.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Daphna JungMar-16-2025סימיא: פרחאן ואשתו בביתם
-
זנותא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ח'רבת זנותא היה עד להריסתו בשלהי 2023 יישוב פלסטיני כפרי קטן, במרחב סביב העיירה דאהרייה בדרום הר חברון, כעשר דקות נסיעה ממחסום מיתר. באזור קיימים שרידים מתועדים של יישוב ביזנטי גדול; מאז התקופה העותומאנית (1516-1917), זנותא מתועדת כיישוב של רועים ופלאחים המתגוררים בשרידי המבנים הקדומים ומערות המגורים שלידם.
שתי חוות בודדים של מתנחלים הוקמו בסמיכות לזנותא: ממזרח חוות מיתרים (של המתנחל ינון לוי) ומצפון חוות יהודה (של המתנחל אלישיב נחום). מכאן יצאו אין ספור תקיפות, התנכלויות וניסיונות גירוש של תושבי זנותא.
עד הגירוש התגוררו בכפר ארבע משפחות - א-סאמאמה, אל-תל, אל-בטאט ואל-קייסיה. החקלאות היוותה את הפעילות הכלכלית העיקרית, המעסיקה את מרבית תושבי הכפר. שטח הכפר הכולל הוא כ-12,000 דונם, מתוכם כ-3,000 מעובדים, לרוב בגידולי שדה.
לכפר זה לא הוכנה מעולם תוכנית מתאר שתיתן תוקף לקבלת היתרי בנייה. המינהל האזרחי טען שהכפר קטן מדי ושהמרחק בינו לעיירה הסמוכה, דאהרייה, גדול מדי. מנימוק זה לחצו הרשויות הישראליות על תושבי הכפר לעזוב. המתנחלים עשו בשבילם את העבודה. על הקשר עם היישוב ונוראות הריסתו קראו בדוח של מחסוםwatch כאן
-