בטבלה שמיקי העבירה לנו מצוינים ימי פתיחת המחסומים העונתיים בחארס, כיפל חארס וקירה. יצאנו לבדוק האם הם נפתחו.  שלושת הכפרים שייכים לנפת סלפית.

10:15 מחסום אליהו – שני טנדרים עמוסים בשתילים עומדים בתור לבדיקה בטחונית.

התחנה הראשונה אצל ידידנו בעזון. שמחנו לראות שמצבו השתפר בהרבה. הוא מוכן לחזור לעבודה וצריך למצוא לו משהו מתאים. בהסרת המניעה מטפל צוות סילביה.

דיר איסתיא –  (15 ק”מ דרומית לשכם) קומנדקר צבאי בכניסה הסגורה ומסוגרת בבלוקים ענקיים.

חארס  –  פגשנו במועצה את  ת’ ראש המועצה. לחארס שתי כניסות :  אחת רק ל-20 בתים והשנייה דרך כיפל חארס.

בכפר חיים 4,500 איש ויש להם 5,000 דונם.

שער הכניסה לכפר נפתח ונסגר חליפות, בצורה שרירותית, מבלי להודיע לתושבים.

שער עונתי נפתח בימים שירד גשם ואף אחד לא יצא לשדות. הם מתכוונים להגיש בקשה נוספת למת”ק הפלסטיני. מעצבן אותם (איך לא …) שעליהם להגיש בקשה לכובש כדי להגיע לאדמות שלהם.

2,500-3,000  נגזלו מהכפר כדי להקים את ההתנחלויות רבבה וקריית נטפים הנמצאות מערבה להם.

מרכז הכפר הוא שטח B וסביבו שטח C. האוכלוסייה גדלה והצורך בבתים חדשים מאלץ אותם לבנות בתים על האדמה השייכת להם. אך הכובש חושב אחרת. 5 בניינים קבלו לפני שבוע דרישה לעצור את הבנייה.

אי היכולת לבנות בתים היא אחת הבעיות המציקה להם.

הצבא נכנס בלילות באופן קבוע. הרעש שעושים כלי הרכב הצבאיים מפחיד הילדים ואף אחד מהם לא מעיז לזרוק אבנים. הפחד משתק אותם.

מתנחלי רבבה מגיעים לאדמות שלהם בליווי חיילים ומבריחים את הפלסטינים. כל עבודה בשדה נעשית בלחץ ובפחד. הם נזכרים בכאב בימים עברו בהם המסיק היה חג משפחתי וכל העבודה נעשתה בשמחה.

נסענו לראות את הדרך ל-20 בתים השייכים לכפר, שנחסמה על ידי בלוקים.

לפני חצי שנה צהל הרס את הדרך  שלהם (שהם בנו על חשבונם עוד בשנת 1982), שהגיעה עד לכביש. בתמונה מימין חנויות  ולצידן מחסום מברזל בצבע אפור, ובתמונה משמאל הבתים.

לבעלי העסקים אין אפשרות לפרוק סחורה ולבעלי הבתים נחסמה הדרך לביתם.

פגשנו את ק’ בעל חנות לאלומיניום וזכוכית. הוא מספר שהוא הביא טרקטור וסילק את הבלוקים. למחרת הגיע הצבא והחזיר את הבלוקים, כך מספר פעמים. לבסוף הגיעו ממשטרת אריאל ואיימו עליו במאסר.  גם ראש המועצה של ברקן הגר בנופים  ( התנחלות השוכנת צפונית מערבית לאריאל) התערב. באיזו זכות הוא פוגע בפרנסה שלי שואל ק’. אנשים מברקן מגיעים מידי חודש ומצלמים את הדרך החסומה לוודא שאיש לא הזיז את הבלוקים.

בצומת ברקן  חיילים מזוינים. בכניסה רכב משטרה ושלט צהוב “אין מעבר לישראלים”

המשכנו מזרחה לכיפל חארס

במועצה נפגשנו עם המנכ”ל.  חלק מהכפר באזור B רובו באזור C.

בכיפל חארס 4,300 תושבים.

להם 3,500 דונם. 1,200 נגזלו מהם לבניית כביש 505  וחלק לבניית ההתנחלות אריאל. אדמותיהם הגיעו פעם עד סלפית. על אדמתם נבנו בית מלון ותחנת דלק. לאדמות שלהם הם יכולים להגיע מתי שרוצים כי אין גדר.  הייתכן?  אין מחסומים?

ובכן המתנחלים אדוני הארץ חייבים להגיע למקאמים – למקומות שהם רואים בהם קדושים, כי  הרי הם מאמינים שקברו של יהושע בן נון וכלב בן יפונה נמצאים במקום.

ביום רביעי בלילה ה- 20.3.19 נכנסו המתנחלים לחגוג בקולות רמים וברעשים שנמשכו עד 7 בבוקר שלמחרת. בדרכם אל החאפלה הם נוהגים לצלצל בפעמונים של הבתים ולהעיר את דייריו. הילדים מתעוררים בבכי. ילדים בכיתות א’ ב’ ג’  עדין מרטיבים במיטות.  הצבא תמיד מלווה את החוליגנים ושומר עליהם, ובשעות אלה אין יוצא ואין בא. לפני כשנה אישה שכרעה ללדת לא הגיעה לבית החולים בשל העוצר וילדה במכונית. עד היום היא סובלת מטראומה ומטופלת על ידי פסיכולוג.

בעיתון המתנחלים בו התפרסמה כתבה על החגיגה צוין שהשתתפו  בה 12,000 איש. שורה ארוכה של ג’יפים צבאיים ליוו אותם ועוד לפניהם הגיעו חיילים לבדוק ולהכין את המקום.

כל המעשים הזדוניים האלה נעשים בחסות הצבא.

כמה פעמים הם מגיעים ? בשנת 2018 הגיעו הפורעים 18 פעמים. בשנת 2019 הם כבר הגיעו 4 פעמים. בנוסף מגיעות קבוצות קטנות לעתים קרובות ללא תאום עם הצבא. גם קבוצות קטנות הן מטרד גדול.

ביוב – הביוב של אריאל זורם לאדמות כיפל חארס. הפיתרון הכולל חפירת תעלות, הנחת צינורות, גדרות ושערים משמעו גזל נוסף של הרבה אדמות. בשלב זה הרשות הפלסטינית מתנגדת .

הצבא מגיע לעתים קרובות.  החיילים מתגרים בתושבים, מאלצים אותם לסגור חנויות, עוצרים אנשים ורכבים. התעללות בלתי פוסקת.

מים וחשמל – אין בעיה.

לחלק גדול מהפלסטינים אדמות בתוך שטח אריאל, כך גם למארח שלנו.  הצבא מאשר לו לעתים רחוקות להגיע לאדמה שלו. אך ללא טיפול שוטף אין פרי.  אדמות צריך לעבד הוא מסביר לנו. מאז המסיק הוא לא ביקר בחלקה שלו אפילו פעם אחת. הוא הגיש בקשות אך לא נענה

קירה

נסענו לקירה דרך כיפל חארס.  שני הכפרים כמעט מחוברים.

ראשת המועצה  ע’ לא היתה במועצה אך המזכירה  ארחה אותנו ושתפה במעט המידע שהיא יודעת.

בכפר 1,200 איש.

כל הכפר בשטח B.  כל אדמותיו בתוך הכפר כיון שהוא מוקף בכפרים מרדה וכיפל חארס.

הצבא נכנס לעתים רחוקות

מים וחשמל : מקבלים מישראל.

לעתים יש הפסקות חשמל למספר שעות.

יצאנו לכביש 5 וחזרנו לתל אביב