זאת הייתה משמרת רגילה, דומה לרבות אחרות, שום אירוע יוצא דופן, מה שאנחנו נוהגות לקרוא שגרת הכיבוש. גם המשאבה שהוחרמה כבר הפכה לשגרה.

אחרי המשמרת ניסיתי לדמיין את חיי במקומם:

5 בבוקר: בעלי יוצא לעבודה, יכול להיות שימצא מישהו שיעסיק אותו היום, אך יכול להיות שיחזור בידיים ריקות.

כבר הערתי את הבן והכנתי לו תרמוס עם קפה, כולי תקווה שיצליח להרוויח 10 שקלים לקניות הכרחיות לפני שיחזור על מנת ללכת לבית הספר. ליבי יוצא אליו, כל כך מוקדם והיה לו קשה לקום, הוא נראה עייף. שלא יירדם בכיתה, שילמד טוב. אני מודאגת, מה מצפה לו בחייו? מה מצפה לנו? חושבת על חיי, על העוני שלנו, על גדרות, על חוסר תקווה.

אחרי זה הרגשתי מפוחדת, מיואשת. אני לא שונה מהם, רק שבמקרה למזלי אני חיה בצד טוב יותר של הגדר, בינתיים.

אנשים לא אמורים לחיות כך, בחוסר ודאות יום יומי, מאחורי גדרות. 

לכולם מגיע את המינימום: ביטחון, עבודה קבועה שמפרנסת בכבוד, חופש, עתיד טוב לילדים. זה לא חלום כל כך גדול, אבל לי זה מספיק. 

6:10 מחסום עזון עתמה

די הרבה אנשים כבר עברו, אך רבים עדיין בתור.

ארבעה ילדי קפה מתרוצצים בשטח, הקטן ביניהם נראה כבן 8.

יש 2 עמדות בדיקה, והתור מתקדם בקצב סביר: תזמנו כ-17 דקות למעבר מסוף התור עד היציאה מהמחסום.

שלושה אנשים עם הרבה חבילות מגיעים עם חילים מצד עזון עתמה ונשלחים לצד המחסום, בצמוד לעמדת החיילים. הם נעצרו במרחק כלשהוא בתוך השטח הפלסטיני, בתוך הכפר. חבריהם לא מבינים למה עצרו אותם. תעודותיהם בבדיקה. החיילים מדברים ביניהם שמשטרה תבוא לקחת אותם.  צלצלנו לספא במת"ק, שאמר שתפסו אותם לא בכפר אלא ליד הגדר כשהם הולכים לעבור, בחורים, ולכן נתפסו עוד לפני שעברו את העבירה כי החיילים יודעים מה הם מתכוונים לעשות. העצורים נבדקים גופנית.  אחר כך נבדקים התיקים. תיק אחד – שני זוגות ג'ינס. עכשיו מביאים פלסטיני אחר שיתרגם. תיק שני – גם כן בגדים ושקית עם מה שנראה כלבנים. שקית עם ניירות. זוג נעליים. וכך הלאה.

7:10 מחסום חבלה

מעט אנשים בתור, המעבר מהיר.

בשלב מסוים לא היה תור ושוב גדל, אך לא לממדים גדולים.

7:20 אוטובוס בית הספר מגיע מערב-א-רמאדין לבית הספר בחבלה, ועובר מיד באופן חלק.

8:00 נסגר השער, אין אנשים בתור.

תלאות המשאבה

המשאבה לבאר שנתרמה ע"י ממשלת שוודיה, לצורך אספקת מים למשתלות אך הוחרמה לפני כחודשיים, עדיין לא הוחזרה. לפי ע. מאחת המשתלות, העניין בטיפול. היום אמורים להגיע אנשי הממשל עם השוודים שתרמו את המשאבה ומקוים שימצא פתרון. השוודים יתנו צינורות ומשאבת הסולר הישנה תורכב שוב. הפלסטינים נדרשים לשלם עבור ימי אחסון המשאבה במינהל האזרחי והצנרת, לפני שהיא תוחזר להם וגם לתת התחייבות שלא ירכיבו את המשאבה החדשה לפני שיקבלו אישורים לכך. כל העסק הזה נמשך ונמשך ולא זז ולא ברור לנו היכן הדבר נתקע כי הסיפורים משני הצדדים הפוכים. כמעט כמו ההאשמות על הנתק ב"שיחות השלום".

נמשיך לעקוב אחר הסיפור.