חאוורה בית פוריק יום א’ 23.4.06 בוקר צופות: דיצה י. ולי ד. (מדווחת)7:30 -תוך כדי נסיעה בכביש 5 אנו רואות בכביש המקביל, אחרי פדואל ,ליד ברקן- שער קבוע.ללא חיילים. מן “גב לגב” אבל במקום סחורה יש אנשים. אם מישהי יכולה להכנס יותר לעומק כדאי לבדוק מה קורה שם.7:45 זעתרה. 19 מכוניות לכיוון מזרח. נקודת בידוק אחת. בידול מלא שכם, טולכארם וג’נין.האנשים אומרים שמחכים שעה וחצי.מחאוורה לכיוון רמללה וי-ם יש 51 מכוניות בתור.3 נקודות בידוק.עוברים רק רופאים ומקרים הומניטריים(בתקווה שידעו שהומאני זה לא רק ספרות והבעה).חיילת אחת אומרת שעוברים גם מורים וגם אנשי מס הכנסה…(מאד חשוב) לא עוברים סטודנטים (גם אם הם לומדים מקצועות הומניים), חקלאים, סוחרים וסתם אנשים בלי הגדרה מיוחדת- כאלו שסתם רוצים לחיות.צומת יצהר- 38 מכוניות. מחכים כשעה.8:30 חווארה- 2 מעוכבים. אחד מהם מעוכב מ6:00- מעוכב שב”כ.אמורים לרדת איתו לחטמ”ר. עוד תשמעו עליו פרטים בהמשך.בינתיים הוא מחכה בקור שעתיים וחצי,מחוץ ל”ג’ורה” עומד אחיו. הם אמורים לטוס מחר לקנדה.יש כרטיסים,יש דרכון…הבחור השני שמעוכב נכנס לפני חצי שעה.ביציאה משכם עומדים כ120 אנשים בתור. העבירו את העמדות של הבדיקה יותר פנימה- לנו מותר להתקרב רק עד הקרוסלות הראשונות.בידול? כל הכפרים מסביב לשכם לא עוברים. כל הבאים חוזרים.לשאלתנו עונים: “הבידול הרגיל” 15-30 לא עוברים. גם לא תחבורה ציבורית.מגיע בחור ו”מסגיר” את עצמו. טוען שבאופן קבוע מגיעים אליו חיילים הביתה, הורסים והופכים את כולו, מבהילים את המשפחה- הוא החליט לבוא כדי שיחקרו אותו אחת ולתמיד ויניחו למשפחה.הוא נלקח לתא בידוק הגברים ויושב שם “עד שיורידו אותו לחטמ”ר”- לא ברור למה הוא שם (לעוד הרבה שעות) ולא נותנים לנו תשובה על כך.המפקד ר’ עונה לנו על השאלות ומתעניין ברעיון של הארגון. 9:20 בית פוריק. חיילים עליזים במיוחד. מעבירים מהר את כולם. אחד מהם מברך את כולם ב”יום נפלא” “יום טוב”-מתעניין בארגון. די ריק שם והאנשים עוברים מהר.אנו רוצות ללכת- החייל העליז (לעיתים קצת יותר מדי) מתחנן שנישאר לדבר איתו.החיילים אומרים שהמחסום נסגר ב 19:00 ונפתח ב 05:00 או 05:30. צריך לנסות ולברר אם אפשר להאריך את זמן הפעילות.9:45 עווארתה- תנועה חלשה. כמעט ואין סחורות.10:00 חווארה – אנחנו ממשיכות לנדנד בקשר למעוכבים. המפקד ר’ מסביר ששני המעוכבים שאמורים לעבור חקירה בשב”כ ישארו שם עד 13:00 כאשר הוא והחיילים יורדים לחטמ”ר.הקור מקפיא, רוחות עזות –האנשים הולכים מכופפים ומכווצים (או שמא זה הכיבוש???)אנחנו מזכירות למפקד שיש הגבלת זמן של 4 שעות למעוכב והוא מודיע שכאשר הוא “סתם” מעוכב זה 4 שעות אבל אם לשב”כ יש עיניין בו זה יכול להיות כמה זמן שרוצים.10:20 הבחור שהיה מעוכב מ 08:00 בבוקר משוחרר. אבל מוחזר חזרה. בידול.אנחנו מתקשרות ומנסות לזרז את זמן ההמתנה של המעוכב בקור.אין עם מי לדבר. השב”כ יכול לעשות מה שהוא רוצה.אנחנו במזרח התיכון- המושג “זמן ים תיכוני” מקבל משמעות חדשה בקור המקפיא של חווארה. 11:05- פלשתינאים מתקשרים ומספרים שמתנחלים שרפו 2 משאיות של פלשתינאים במחצבה שמשקיפה על חווארה. אנו עולות למעלה. ריח גומי שרוף ,שלד מפוחם של משאיות וחבורה של אנשים עומדת ומסתכלת על הפרנסה שלהם מחזירה את נשמתה לבורא. אנחנו מצלמות (נשלח ליהודית א.)מתברר שהם עבדו עד 02:30 בבקר. נשאר שומר שראה ב 03:30 בבוקר שלושה מתנחלים בורחים מהאתר ומשאירים אחריהם את גוויות המשאיות. הוא רץ להזעיק את החיילים אך הם ביטלו אותו בהינף יד.מפקד המחסום התקשר למשטרה, נשות ווטש עוברות את קו הקרוסלה, המשטרה מגיעה תוך כמה דקות במחצבה לקח להם 4 שעות. הם הגיעו ב 07:30 והלכו מיד.גם הגנרטור נשרף.לפני שבועיים הכניסו סוכר לתוך השמן, זאת לא פעם ראשונה.בעל הרישיון על המחצבה הוא יהודי, מתנחל מהר ברכה,הוא חושב שהוא יודע מי האנשים, לדעתו אלה כמה מתנחלים מ”גבעה דרום” , הוא נחשב מבחינתם משת”פ כי עובדים אצלו פלשתינאים וכבר איימו על חייו. “גם בשבילי זה הפסד גדול! הלכו לי פה חצי מיליון שקל”ברור לו שלא יתפסו את האשמים. הוא ינסה בכל מקרה להוציא מהביטוח את הכסף. (מעניין למי ייתן אותו- המשאיות של הפלשתינאים)11:45 צומת יצהר- 31 מכוניות מחכות 8 מעוכבים. למה? עברו במקומות שאסור להם לעבור. ניסו לעקוף את המחסום.חיילים עצבניים.מרימים את הקול עלינו. אנחנו לא מוותרות ודורשות שישחררו אותם- הם כבר רוצים לחזור חזרה .מוותרים על העבודה, הלימודים וההתמחות במשרד עורכי הדין …. יש פה יותר אלמנט של הענשה-תעמדו בפינה! החיילים מחזירים להם את התעודות ומראים להם את הדרך הביתה.אחד נשאר.מורה מסאלם שמלמד בסלפית. מה חטאו?ניסה 3 פעמים לעבור עם מכוניות לכיוון סלפית.אבל יש בידול ועכשיו הוא נענש על עקשנותו הבלתי נסבלת. מ 06:00 הוא בדרכים. תוך כדי שאנו לוקחות את הפרטים שלו מגיע ג’יפ צבאי, לא מאפשר לנו לסיים את השיחה איתו, קושר את עיניו ומכניס אותו לג’יפ.המורה נבלע בג’יפ ונעלם. (יותר מאוחר אנו מצליחים לאתר אותו דרך המוקד ההומניטרי, למרות שאין לנו את שמו המלא הצלחנו להוציא מהמצלמה הדיגיטלית את מס הג’יפ- הוא משוחרר כעבור כמה שעות ),לא רק בישראל דופקים את המורים.מתנחל צעיר ונלהב עומד מולנו אחרי שיחה עם החיילים העצבניים וקורא לנו בכעס “תעופו מהבית שלי!! תפסיקו להפריע לחיילים לעשות את העבודה שלהם!! הם צריכים לשמור לי על הבית, לשמור עלי ואתן מפריעות” הוא ממשיך לצעוק לעברנו דברי חכמה ולא עונה כשאנו אומרות לו שכשהחיילים יבואו לפנות אותו מהבית שלו –לא בטוח שהוא ידבר ככה. הסרטים הכתומים שמקשטים את ילקוטו מתנפנפים להם ברוח- נהנים מהאויר של פלסטין.12:45 זעתרה. 25 מכוניות מכיוון מזרח. כמעט ואין מכוניות מכיוון חאוורה.יום אחרי מתברר משיחה עם המוקד ההומניטרי , כשאנו מנסות לברר מה עלה בגורלו של הבחור שאמור לנסוע היום לקנדה, שהוא עדיין בחקירה.לא ידוע מתי ישוחרר.כשאני מדברת איתם ,אחד החיילים אומר שהיתה פאשלה של השב”כ כי הם היו צריכים להודיע להם כשהם לוקחים מעוכב לחקירה ולא עשו זאת. כשאני שואלת איך אמורה המשפחה לדעת מה קורה עם הבחור,הוא עונה לי “עכשיו את תגידי להם. דרכך”אנחנו נעקוב אחר הסיפור.