יום שלישי 16.11.04 חווארה דרום וצפון, בוקר משקיפות: לירית ל’, יעל פ’, אתי פ’ (מדווחת) בדרום ונורית ו’, יונה א’, ואפרת ב’ בחווארה צפון המשמרת הייתה די מתסכלת בעיקר בגלל קשיי המעבר של הנשים בקרוסלות והצפיפות בתור אבל החיילים התנהגו בדרך כלל בצורה סבירה ואף הוגנת. ראוי לציין מפגש מעניין במיוחד עם בכירי המשטרה הצבאית במחסום הצפוני. 8.20 תור של כ-150 אנשים, ביניהם הרבה מאוד נשים וילדים. 4 מעוכבים, לדבריהם מחכים כשעה. תור שלישי למבוגרים ונשים וילדים בין השרוולים והכביש. הצפיפות בתור הנשים נוראה. הן דחוסות רובן עם ילדים קטנים או עם תינוקות וכולם מעוכים ובוכים. חלק מהנשים מנסות להתחמק מן התור על ידי פנייה אלינו אבל מנסיוננו עם סמ”ר י. עניין השוויון בתור הוא ממש קדוש בעיניו. לא ברור אם זה באמת כדי שיהיה צדק וכולם יסבלו אותו דבר, או שהוא פוחד מתקדים של העדפת מישהי על פני אחרים שתוביל למיליוני בקשות אחרות. הנשים נכנסות שתיים שתיים לקרוסלה והחיילים צועקים וואחד וואחד ועוצרים את התנועה. הקרוסלה קטנה גם לאישה אחת כאשר יש לה תינוק ביד אחת ותיק גדול ביד השניה. אנחנו מנסות לשכנע את האמהות לתת לנו את הילדים כדי שנעמוד איתם מחוץ לתור והם לא יסבלו כל כך, אבל הילדים פוחדים, ולפעמים נדמה שגם האמהות פוחדות.מתור המבוגרים נפלטת משפחה מעניינת, סמ”ר י. אומר להם להמתין. היא ערביה ישראלית מלוד והוא פלשתינאי מכפר חארס והם נפגשים רק בשטח c, כי אין לו רשות להיכנס לארץ ולה אין רשות להיכנס לשטח A כמונו. אנחנו נותנות להם את מספר הטלפון של שירן ומסבירות מה צריך לעשות כדי להשיג לה אישור כניסה לשכם. אני מתייעצת עם “בצלם” מי יכול לעזור לו להשיג אישור כניסה לארץ והם מפנים אותו למוקד להגנת הפרט. הוא מספר שכבר הוציא המון כסף על עורך דין ושום דבר לא עזר. היא מסבירה שהיא לא רוצה לעזוב את לוד ורוצה לגדל את ילדיה בארץ. פתאום סמ”ר י. קורא לה ומבקש מאתנו נייר והוא רושם לה פתק שנתן לה לעבור כדי שיהיה לה מה להראות לחיילים כשתחזור. אנחנו המומות: סמ”ר י., הקשוח, שהולך תמיד בדיוק “לפי הספר”, ומסביר שלא צריך לדאוג להם כי הם בסדר, הוא מתחשב? הכל אפשרי!9.00 מספר המעוכבים עולה ל-7 והראשונים עדיין שם. ביניהם אבא לשני ילדים שעוזר לנו לתרגם כל מיני בקשות של אנשים במכלאה ומחוץ לה, לחלק גדול אי אפשר לנסות אפילו לעזור. מעוכב נוסף: ילד שניסה לזלוג, לעבור בלי הורים, כעונש הוא יושב במכלאה, אבל רוחו איתנה והוא מזכיר לנו מדי פעם שהוא מחכה ושנדבר עם החייל שהכניס אותו לעונש.9.15 שני מעוכבים משוחררים. 10.00 נשארו רק שלושה מעוכבים. בינתיים אנחנו נכנסות לשיחה עם סמי, פעיל שלום לדבריו שמשווק בקבוקי שמן זית מן הגדה. 10.30 מספר המעוכבים מגיע ל- 9, הילד מהעונש שוחרר אבל הוכנס ילד אחר על ידי אותו חייל שרואה בהכנסתם פעולה חינוכית חשובה ומסביר לי שרק ככה ילמדו, אבל מיד מוסיף שהם כל הזמן עושים את זה, אני כבר מכיר אותם…לשיחה עם סמי מצטרף בחור צעיר עם שני תיקים שמסביר לנו (בתרגומו של סמי) שעבר קודם במחסום הצפוני והשאיר שם את התעודה שלו, ואמרו לו ללכת ולהביא את התיקים האלה ועכשיו הוא לא יכול לעבור לצד הצפוני כי אין לו תעודה. הסיפור נשמע מפוקפק קצת אבל אנחנו מנסות וחוזרות לצד הצפוני עם שמו כדי לבדוק אם יש שם תעודה שלו. ידידנו א. מהמת”ק עומד שם ואנחנו פונות אליו ומספרות לו את הסיפור. הוא אומר שלא יכול להיות שנתנו למישהו להשאיר תעודה וללכת ועוד אנחנו מדברות, והקצין ניגש אלינו ומורה לנו בתוקף להתרחק מעמדת הבידוק ולא להפריע לו. אנחנו מסבירות שזה בעניין מקצועי של א. כנציג מת”ק ושואלות אם הוא יכול לעזור לנו. הוא מקשיב לסיפור ואומר כן, זה אני שנתתי לו לעבור. תשלחו אותו לכאן. אנחנו המומות, איך נשלח אותו? יכולים לירות עליו! אולי אתה יכול להתקשר למחסום בטלפון ולבקש מהם לשלוח אותו? הוא קצת פגוע ואומר: בסדר, אבל את מסכימה שאעשה את זה בקשר? אנחנו עוד לא מאמינות למה שקורה וחוזרות מהר למחסום הדרומי, ורואות את הצעיר עם התיקים כבר בדרך מודה לנו על העזרה. מה שאפשר ללמוד מן הסיפור הזה וגם מן הקודם, הוא שגם חיילים שנראים קשוחים ואדישים מגלים התחשבות לפעמים. דבר נוסף הוא, שאם אנחנו תוהות לפעמים מדוע הם מנסים לבקש משהו שהם יודעים שאי אפשר לעשות או שהם מבקשים להשאיר את התעודה וללכת רק לשעה ולחזור – זה בגלל סיפורים כאלה שבוודאי עוברים כאש בשדה קוצים ביניהם. 10.45 אחד המעוכבים הוא מבוגר שתעודת הזהות שלו נשארה במחסום חמרה. אני מנסה לברר במת”ק והם מפנים אותי למת”ק יריחו אבל שם לא עונים. לבסוף המבוגר מספר שיש לו אישור על התעודה החסרה ואני פונה לסמ”ר י. שמבטיח שאם הבדיקה שלו תהיה חיובית הוא יעבור.11.00 עזיבה. חווארה צפון 8.30 תנועה דלילה וזורמת במחסום. 14 מעוכבים. 9.00 מספר המעוכבים מגיע ל-209.15 משחררים 10 מעוכבים.9.45 15 מעוכבים והתנועה זורמת במהירות.10.00 יש כבר 20 מעוכבים ביניהם נער מוגבל שצריך להגיע לבדיקת ראש בבית חולים ולא נותנים לו לעבור. 10.10 ביקור של אלוף, קצין משטרה צבאית ראשי ביחד עם צוות נרחב (צלמים עיתונאים וכו’) מפקד המחסום והחיילים עברו תחקיר על ידי הרמ”ד מעברים (סגן מפקד מעברים) בנוכחותנו, והאלוף שאל אותנו מה יש לנו להגיד על המצב במחסומים, ואנחנו הצגנו את בעית הקרוסלות, בידוק הכבודה, הטיפול הממושך במעוכבים והגורם האנושי שמשפיע על ההתנהלות של המחסום. הוא מפרט את כל ההשקעה הטכנולוגית שהם עומדים לעשות במחסומים, ומרגיע את חששותינו שההשקעה אומרת הנצחת המצב ומסביר שזה יכול להיות גם במחסומי קו התפר בכניסה לישראל. לדבריו עם המעבר לידי יחידת המעברים והמחשוב העדכני שימנע כמעט מגע בין החיילים לאוכלוסייה, יצומצם וכמעט ייעלם כל נושא המעוכבים. הוא הודה לנו ואמר שהוא מעריך עבודתנו ואת החשיבות שיש לנוכחותנו במחסום. הוא ציין את ההכנות שחייליו עוברים כמו ימי עיון בכל שבוע על דילמות מוסריות שהמחסום מעורר ומספר שבעתיד החיילים יענדו תוויות עם השם והמספר.10.30 עזיבה למחסום הדרומי.