חווארה דרום יום ג' 20.7.2004 משקיפות: אסתי צ, שרון ר. מדווחת)עמירה בהט (אורחת) עם הגיענו למחסום, רגע לאחר ירידתנו מן המכונית, פונה אלינו, בוכייה ונסערת אישה כבת 45, מלווה בבתה בת ה – 6. הן תושבות ישראל, מבאר שבע. הגיעו לפני 3 שעות למחסום על מנת להיכנס לשכם, עיר הולדתה של האישה. אחיה התקשר אתמול בלילה ובישר לה על מות אימה, אותה לא ראתה מזה שנה. החיילים לא נתנו לה להיכנס כי אין בידה אישור. זה שעות שאין איש מתייחס אליה, אומרים לה לחזור חזרה הביתה. התקשרנו למת"ק והם שלחו לאחר כשעה וחצי קצין אשר הגיע למקום ואישר את כניסתה. כ – 50 מעוכבים ממתינים בשמש הקופחת, חלקם, לדבריהם מ – 7:00 בבוקר. לאחר בדיקה מסתבר כי ישנה הודעה על מבוקש, כי בידי החיילים תמונה והם מחפשים אחר האיש. אנו מנסות להתערב על מנת לזרז את ההליכים (הרי תמונה קיימת ורובם אינם האיש בתמונה), עם או בלי קשר – לאחר כשעה נעצר המבוקש וכמעט כל המעוכבים משתחררים. המבוקש, מחבל בכיר בחזית העממית לדברי החיילים, אזוק ועיניו קשורות יושב בצד. ניתנת לו שיחת טלפון לפני שהוא נלקח מן המקום. גבר כבן 30 מעוורתא ניגש אלינו ואומר כי מכוניתו, מסחרית, נלקחה ממנו לפני 9 ימים ולא ניתן לו אפילו אישור או נייר כלשהו כי היא בידי השלטונות. הוא מראה לנו את תעודותיה והן בתוקף. לדבריו הוא עובד ומפרנס 4 נפשות עם המכונית . כמה ימים לאחר ההחרמה אמרו לו להגיע למת"ק לקחת את הרכב, אולם משהגיע לא היה עם מי לדבר. כיוון שלפי החוק אסור להחרים מכוניות פנינו לקצין המת"ק שהיה במקום. הוא דיבר עם האיש בסבר פנים טובות, לקח ממנו את פרטיו והבטיח להתקשר. לפני שנעלם לנו, אמר כי "יש בעיה עם האיש" אבל לא הרחיב. ברשותנו הטלפון של האיש ואנו במעקב אחר מקרה זה. גבר כבן 25 פונה אלינו, אדום כולו מכוויות שמש, מתחנן כי נעזור לו. הוא מחכה לדבריו מ – 7:00 בבוקר, ולא שוחרר גם לאחר ששוחררו המעוכבים ונתפס המבוקש. הוא הגיע למחסום עם אמו מסנג'ל שליד רמאללה, על מנת להיכנס לשכם, שם צריכה האם לעבור ניתוח. האם נכנסה והוא לא. מסתבר כי תעודת הזהות שלו נעלמה עוד במשמרת הבוקר, ואף אחד לא דואג לבדוק מה קורה איתו. כתוצאה מהתערבותנו מתחילים לבדוק, אולם החיילים, אשר מרגישים גם הם אי נעימות לאור המקרה, אינם יוצאים מגדרם על מנת לעזור. ברור כי האיש אינו יכול לזוז ללא תעודת זהות לשום מקום, גם לא כדי להוציא בקשה לתעודה במת"ק בבית אל. דיברנו איתו ביום למחרת ותעודתו עדיין לא נמצאה. זהו נוהג חמור כי החיילים אינם מחזיקים את התעודות במקום מסודר, קופסא או דבר אחר, ומאבדים תעודות של אנשים אשר עתה, ללא תעודה, משולים למתים, חסרי זהות. חווארה צפון- 20.7.04- אחה"צ משקיפות: גיגי אהרוני וגלית גמפל (מדווחת). בדרכנו למחסום התקשרה זוזי וסיפרה שהתקשרה אליה משפחה ממכריה בחווארה ובקשה את עזרתה. הדוברים דיווחו כי במקום הופעל נוהל "הפסקת חיים" או "השתקת חיים".יותר מאוחר היא התקשרה שוב ודיווחה כי התנועה וה"חיים" חזרו לזרום בחווארה.צומת תפוח היה פתוח ולראשונה מזה זמן רב התנועה במקום זרמה ולא השתרך במקום טור של מכוניות. הכפר חווארה נראה די שומם.במחסום חווארה מתרחשת בניה מאסיבית, המוניות חונות במקום אחר, השטח יושר, יש בטונדות למעוכבים (בחלק הצפוני האזור מוצל חלקית ע"י רשת), ומקומות הבדיקה זזו במהלך שהותנו במקום. האנשים שרוצים לצאת משכם עומדים בקבוצה במרחק מהמחסום, בלי הפרדה בין גברים, נשים, מבוגרים וילדים. שני חיילים עם נשק עומדים שם ומאפשרים מעבר איטי לנקודת הבדיקה שבה כן מתקיימת החלוקה הרגילה. לא יכולנו לגשת לראות אם יש מקרים הומניטריים. עד 18:00 עבדו במקום חיילים עם מקדחה וגנרטור שהוסיפו רעש וליכלוך למהומה.בסככת המעוכבים חיכו קרוב ל-40 -איש, כולם נשאו את תעודות הזהות אצלם, חלקם בעלי תסריכים מאושרים שלא נבדקו. הם סיפרו שהם מעוכבים 4-5 שעות. שנים מהם אנשים בעלי ת.ז. ישראליות. בפנייתנו לחיילים נאמר לנו שזהו הנוהל היום והם לא יכולים להסביר לנו. מפקד המחסום, היה אדיב וניהל את המחסום ביעילות, הסביר לנו שיגמור להעביר את האנשים ולשחרר את התור ואז יגש לבדוק את תלונותינו. נציג המת"ק במקום היה עוין והתעלם מפניותינו. פניותינו למת"ק ולמוקד ההומניטרי לא עזרו. איתן מהמוקד ההומניטרי היה נחמד, אמפתי וניסה לעזור, אך היה חסר אונים בערך כמונו.רק ב-17:20 ניגשו לסככת המעוכבים ולקחו מהם את תעודות הזהות. חלק שוחררו במקום לאחר שראו את התסריכים שלהם ( לאחר שעות ארוכות שהיו מעוכבים ולא נבדקו), גם בעלי ת.ז.הישראליות שוחררו, אחרים עוכבו עד 19:30, בנוהל הרגיל של בדיקתם. החיילים במחסום סיפרו לנו שנעצרו שלושה מחבלים ובכיר אחד, וכי זו היתה הסיבה לעיכוב. חברותינו מהחלק הדרומי סיפרו כי ראו את ה"בכיר" נתפס, לפי תמונה שהיתה ברשות החיילים, בסביבות 17:00. קצת אח"כ שיחררו את רוב המעוכבים.