חווארה, יום ד’, 1.9.04, אחה”צ משקיפות: דברה ל, עדנה ק., נורית ו. (מדווחת) 14:00 החיילים במחסום הדרומי קיבלו את פנינו בעקיצות ילדותיות (לא כולם) . בסככת המעוכבים היו כ-20 איש. לדבריהם, הם יושבים שם בין שעתיים לארבע שעות. החיילים הסבירו שמכשיר הקשר שלהם התקלקל ונמסר לתיקון עוד בראשית השבוע, לכן הם אוספים ת.ז. ואחת לכמה זמן אחד מהם ניגש עם התעודות למחסום הצפוני ומשם נעשית הבדיקה. כשהיא מסתיימת, החייל חוזר ומתחיל תהליך השחרור. ניסינו להתקשר למת”ק ולחטיבה. הפקידה של קצין המבצעים ענתה לנו שהמקרה ידוע והיא תעביר את המידע ואת הבקשה לזרז את הטיפול בנושא. (מישהו צריך היה להגדיל ראש ולספק מכשיר חליפי, בוודאי בשבוע של תחילת שנת הלימודים). בין שאר המעוכבים בני זוג עם 3 ילדים קטנים והם מתקשים להחזיק את הזאטוטים במקום. התור מאחורי הדלתות המסתובבות לא היה גדול לאורך המשמרת, כמו כן לא היה עיכוב חריג במסלול כלי הרכב.14:45 החל תהליך השחרור, והסככה התרוקנה די במהירות. יש לציין שבתנאים שנוצרו כמוסבר לעיל החיילים עבדו די ביעילות. בתוך זמן קצר נאספו אמנם שוב מעוכבים חדשים די רבים, אך הם טופלו יחסית די מהר ולא עוכבו כמקודם.15:00 צוות הטלוויזיה האוסטרלית הגיע למקום, הם צילמו וראיינו במשך שעה ארוכה. דברה רואיינה על-ידם והבהירה להם את הוויית המחסומים ואת תפקידנו במקום. יותר מאוחר הגיעו שתי נשים, בריטית ושוודית, המשתייכות ל-Ecumenical Accompaniment Programme for Palestine and Israel. הן שוהות במקום כ-3 חודשים ומחפשות דרכים לסייע. דברה הבהירה גם להן את עבודתנו במחסומים. הן הביעו את רצונן לשיתוף פעולה עם “מחסום ווטש”.בחור שסורב בבוקר נמצא במקום כבר 6 שעות ומנסה להסתייע בנו, כשם שניסה כבר בבוקר. הסיפור שלו לא ממש ברור, התקשרנו לחנה אבירם שהייתה בבוקר כדי לברר מה ידוע לה. אין באפשרותנו לעזור לו ואנו ממליצות לו לאתר מיופה כוח שיוציא עבורו את הכסף מהבנק בשכם. ביקשנו לצייד אותו בכרטיס של המוקד להגנת הפרט, אך עד שחזרתי לנקודה בה עמד עם שני סטודנטים, הם נעלמו. כפי הנראה נסעו במונית חזרה לכפר.16:00. בחור שהגיע מירדן עם 2 חברים (כתובת מגוריו בשכם) עוכב ע”י מפקד המחסום, אע”פ שכניסתו בגבול הותרה, בטענה שאינו ממש דומה לתמונה שבדרכון (טענה לא כל כך ממשית). שני חבריו הורשו לעבור. התקשרנו למת”ק כדי לברר ולזרז את שחרורו ובמקביל ניסינו דברים עם המפקד א. אך הבחור שוחרר רק כעבור שעה. בחלק האחרון של המשמרת גבר המתח בשל כמה אירועים שחלקם היו בלתי צפויים: 17:00 – מקרה מביש ומתסכל: בחור שגר בעין בורין הסמוך לשכם (מרחק קצר ביותר מהמחסום הצפוני) קיבל אחרי כשעתיים את התעודה, אך המפקד א. הורה לו לחזור לכיוון ההפוך כדי להגיע לביתו בעין בורין – לא דרך המחסום הצפוני (הדרך הישירה והקצרה) ,אלא בדרך עוקפת וארוכה מאוד שאף תפגיש אותו עם מחסום נוסף. ההסבר של המפקד: אין לו אישור לשכם, ולבורין אפשר להגיע גם מסביב!!! הבחור ניסה להתווכח ואף התחיל לצעוד קדימה כשהוא עוקף את המחסום מהצד השני, אבל נעצר, תעודתו שוב נשללה – עכשיו מטעמי ענישה. ניסינו לשדל את המפקד לשנות את דעתו בסיוע המפה. הוא התעקש ונאות להחזיר לו את התעודה רק אם ילך בדרך שהורה לו. ניסיון להשפיע עליו באמצעות טלפונים לאיתן מהמוקד ההומניטרי לא עלה יפה, כי הוא לא היה מוכן להידבר בטלפון הסלולרי של עדנה, אלא רק דרך הקשר שלו. הבחור עזב את המקום רק אחרי השעה 18:30 כשנכנע והסכים להמשיך בכיוון ההפוך – כפי שא. הורה לו.17:30- ניירות בניילון שנפלו בשגגה מהתיק של דברה נמסרו בתמימות למפקד א. ע”י פלשתיני שהתכופף להרימם. למרות המחאות שלנו, א. סרב להחזירם, כי ‘נמסרו לידיו ע”י פלשתיני’ (היה לו די ברור למי הם שייכים). הניירות – הכתובים עברית – הוחזרו לבסוף בהתערבות מבחוץ.