חווארה ובית פוריק, יום ד’ 27.10.04, בוקר תושקה, קרן פ’, מרים ש’, חנה א’ (מדווחת) כללי הן לחווארה והן לבית פוריק: תנועה דלילה של עוברים ושבים, העלאה מהירה של ת.ז. לבדיקה, שחרור מהיר יחסית של מעוכבים.ועכשיו ל’סוכריות’: ב-8:10, בדרך לחווארה ראינו רכב תקוע של מתנחלת כשג’יפ צה”לי מאבטח אותו. מישהי ראתה דבר כזה ממערב לקו הירוק?בחווארה צפון הזיזו את עמדת השמירה צפונה יותר, אולי כדי להרחיק את המכוניות עוד יותר מהחיילים.החיילים ב’צפון’ אדיבים בדרך כלל כלפי האוכלוסיה המקומית אבל דורשים מאנשים להרים חולצות, להוציא תכולת שקיות/תיקים על הרצפה המבוטנת והמאובקת או על מעקה הבטון.כשאחד הפלסטינים משתמש במילה ‘ג’ורה’, אומר לו חייל: ‘לא קוראים לזה ג’ורה. קוראים לזה עיכוב’.החיילים גם מיידעים כל מי שתוקף האישור שלו עומד לפוג כי חשוב שיחדש אותו מבעוד מועד כדי שיוכל להמשיך ולעבור במחסום. אבל בלי ‘הסתלבטות’ שהיא כנראה גם ביטוי לפחד שהם חשים. מגיע גבר עם תעודה המעידה על מקצועו. הוא מסביר שהוא מהנדס חקלאות. החייל: ‘likeיחיא עייאש?’. הפחד של החיילים מהתפוצצות מוחצן. הם מדברים על כך. למשל, כשמגיעה אשה עטופה מכף רגל ועד ראש, אחד מהם מקווה שתעבור לחברו.בסוף המשמרת נותר צעיר שהיה מעוכב מהבוקר. הוא נהג מונית שלא נשמע להוראות החיילים, עפ”י נציג המת”ק במקום.ב’דרום’ יש מתנדב שמטיל חיתתו על החיילים הצעירים. הוא השבית את המחסום לכמה דקות כי התנגד לכך שקרן תעמוד לידו ואמר לה “לא מוכן שתנשפי לי באוזן, כלבת שמירה”. דיווחנו לקצין האחראי על המחסום באותו בוקר על כך שהשבית את המעבר. 10:00 בית פוריק במקום מוצבת יחידת מילואים. כשאנחנו מתקרבות הם צועקים לנו לעבור דרך השערים. דווקא טוב שלא הבחינו בינינו לבין הפלסטינים.הם לא ידעו מה אנחנו עושות בכלל (!!)בבית פוריק מותקנים מחשבים ניידים (!!) והתקשורת מיידית, כך שיש מעוכב שב”כ אחד שמחכה שיבואו לקחת אותו לחקירה.