מחסומי צומת זעתרה, חווארה, יום ו’ 5.5.06, בוקרמשקיפות: מיכל ו., עפרה ט., נילי פ. (מדווחת)0855 – צומת זעתרא (תפוח)שיירה של 13 מכוניות, בעיקר משאיות (עם תוצרת חקלאית) ומוניות. חיילים וכלבניות. מסלול מעבר אחד.פלשתיני יושב/עומד לסירוגין בצד הדרך לכיוון חווארה. מדבריו הוא מעוכב על ידי קצין המחסום מזה כשעתיים וחצי, ותעודתו נלקחה ממנו. מאחר ואינו דובר עברית אין אנו מבינות את הסיבה לעיכובו. הקצין ממלא את החסר ואומר כי הורו לו לחזור לחווארה והוא ניסה לצאת דרך השדות. הקצין מוסיף ואומר בזלזול שהלה אינו מעוכב את משך הזמן שנקב. 0905 – נפתח עוד מסלול בדיקה. שוב הנוהל שכבר נראה בעבר: מכבים מנוע מביאים ברגל את התעודות לבדיקה, ולאחר מכן מתקרבים עם המכונית לבדיקה של המכונית עצמה.0910 – המעוכב קורא מדי פעם לקצין ומדבר אתו. כאשר אנו פונים לקצין לאחר שנודע מן המעוכב שהחייל אמר לו שיעכב אותו שש שעות, מתברר שיש לנו כאן עניין של נקמנות מצד הקצין. ציטוט: “הוא צחק עלינו. רצנו אחריו עם כל הציוד, עכשיו נצחק עליו”. דבריו של מפקד מחסום.אנו מתקשרות בסדרת טלפונים למוקד ההומניטארי, למת”ק ולחטיבה.0930 – גם במסלול של המכוניות בעלות המספר הצהוב יש בדיקות כלשהן. ערבי ישראלי, הנוסע במסלול זה, המעיד על עצמו כמוביל של חולי סרטן, מבקש לידע את ארגון מחסוםווטש כי דליה בסה שלדבריו תמיד עזרה מאד בעניינים בריאותיים הפסיקה לעזור, ואף אמרה, לדבריו, למת”ק שלא יעזרו. נוצר מצב בו קציני הצבא במחסום עוזרים יותר ממנה.0940 – טורי המכוניות מתארכים. שיירה של האמרים עוברת. על כל האמר שלט עם שם בעברית עליו. כגון “דותן”. זה נראה כפעולה של האנשת ההאמר מול הדהומניזציה של האוכלוסייה הפלשתינית.0950 – המעוכב נקרא אל החיילים הוא חוצה את הכביש, נותנים בידיו כסא (מה פתאום שהם יסחבו את הכסא עבורו?) ומורים לו להיכנס ולשבת בתוך ריבוע בטון. 0955 – 2 אוטובוסים מלאים ילדים ונשים מגיע לבדיקות. כל התעודות נאספות על ידי הנהגים הגברים ונמסרות לחיילים. לפקודת הקצין כל הנשים מורדות מן האוטובוסים, והילדים נשארים לבדם. רב הילדים רכים בשנים. האוטובוסים נוסעים לרמאללה לטיול עם פעילויות לילדים. הם יצאו לטיול ב-0700נהגי האוטובוס צוחקים עלינו שהרי אנחנו לא יכולות לעשות כלום אז כדאי שנלך לישון. אנו תוהות אם האמירה הזו באה לסבר את אוזנם של החיילים, כדי שלא יעכבו אותם בגללנו.הקצין קורא לאחד הנהגים או אחראי הטיול ומרחיק אותו מעצמו לפני שמוכן להציג בפניו את השלל של הבדיקה באוטובוס – נתפס ילד בן 16, והלא לבני השש עשרה אסור לצאת משכם. אמו של הנער עם תינוקת על הידיים ובת נכה כבת ארבע שאינה יכולה לעמוד על רגליה ממש אינם עושים רושם על הקצין. האם “נקרעת” בין הילדים הצעירים שיכולים להמשיך בדרכם לבין בנה שנאלץ לחזור כלעומת שבא.10.00 – מהמת”ק נמסר לנו שעכשיו החיילים יקבלו הוראה מהחטיבה לשחרר את המעוכב.כאשר הזמן עובר והוא אינו משוחרר אנחנו פונות שוב למת”ק והפקידה אומרת שישחררו אותו כי “הם לא עושים מה שהם רוצים”. מסתבר שכן. הקצין גובה את דמי הפגיעה שנפגע כאשר הפלשתינאי “זלג” בעגה הצבאית, ולא נשמע לפקודתו.1010 – מגיע גיפ של משמר הגבול ונוספים עוד שלושה חיילים למחסום.10.30 – מתקשים למוקד ההומניטרי שהמעוכב טרם שוחרר. המוקד אומרים שעכשיו רק קבלו את ההודעה שישוחרר וזה יקרה.פונה אלינו אשה מארגון תיאום הומניטרי ומבקשת להעביר בקשה לארגון מחסוםווטש להציב משמרת במחסום “אסירה אשאמליה”. לדבריה לפני מס’ ימים יולדת ילדה במחסום.1040 – שוב טלפון למת”ק בעניין המעוכב. בה בעת היא בטלפון השני מדברת עם החטיבה שיבדקו עם הגדוד מדוע לא שחררו את המעוכב. ועדיין הוא אינו משוחררתור המכוניות הולך ומתארך. הקצין של המחסום עסוק בהרבה מלל בפלאפון, עם החיילים: מנהל את העולם והתור מתארך והמעוכב אינו משוחרר.1045 – הקצין מתגבר על “פגיעה” שצחקו עליו ומשחרר את המעוכב עם נאום ארוךכאשר הפלשתינאי עומד במרחק מה ממנו כיאות.1050 – עוזבות לחווארה יש עדיין כארבעים מכוניות.בפאתי חווארה שתי מכוניות של משמר הגבול והאמר.מחסום פתע בסמוך לפניה ליצהר – מכונית אחת בלבד, הרבה דוקרנים על הכביש.1105 – חווארה דרוםשתי פעילות שלום מחו”ל מבקשות לדעת על תערוכת הצילום בבאר שבע. אנו מפנות לאסתי צ.בחווארה צפון תור אחד דליל של יוצאים משכם. ליד עמדת הבדיקה הפנימית בודקים תעודות ותכולה ושני חיילים עם נשק שלוף ומכוון מאבטחים את הבודקים מאחורי המחיצות השקופות.