אחה”צ חווארה צפון, יום ה’ 4.11.04 משקיפות: שרה ח. נילי פ. (מדווחת) משמרת משעה 14.15 – 17.00בהגיענו נמצאים 13 מעוכבים בסככת המעוכבים. שלוש עמדות בידוק מאויישות – אחת ע”י חיילת. עובדים במקום על חיבור הכבלים להפעלת הקרוסלות. חלק מן המכשירים פועלים.אין מעבר לסטודנטים. לדברי קצין המת”ק, הלא יעיל, במחסום “אלה ההנחיות”. סטודנטים אשר עשו דרכם וקיוו להגיע לבתיהם בכפרי הסביבה (כגון לכפר סלפית), נשלחים כלעומת שבאו. כאשר הם מבקשים לדבר ולשכנע את החיילים הם נענים בגסות (“עוף..עוף..עוף, אנ’לא רוצה לשמוע אותך”), שרה דברה עם המוקד ההומניטרי של הצבא ומשם ענו שאכן לא מעבירים סטודנטים משכם החוצה. המון רב מצטופף ונלחץ אל שערי הקרוסלות. הבידוק בעצלתיים. קצין המת”ק שבמקום אינו מצליח להקל על הדוחק והעומס. תכולה שנבדקה במחסום ע”י החיילים עוברת בדיקה נוספת במכונת השיקוף. שוב עיכוב.החיילת במכונת השיקוף עם סיגריה ושתיה (הקהל הפלשתיני בצום רמדאן) באטימות מוחלטת. מצחקקת עם רעותה היושבת בתוך המכונית. דומה שהן מנותקות לחלוטין מהמצב סביבן. בטנה נחשפת בהורדת השכפ”ץ . בשלב מסויים היא פוצחת בריקוד, מכוונת את הפלשתינים באצבע לבדיקה. שני ילדם שעברו וחכו לאביהם שנכלא בקרוסלה, הוחזרו חזרה למעבר שיעמדו עם האב. האב היה כלוא כאמור בקרוסלה והילדים נותרו מבולבלים ונבוכים מהוראות החייל.14.50 עמדות החיילים ננטשות פרט לאחת בה בודקת החיילת רק את תור הנשים, שאר התורים מושבתים לזמן מה. כל פעם שהקצין מן המת”ק הנוכח במקום יוצא לעשות סדר בתורים התנועה מצטמצמת כמעט עד לשיתוק מוחלט. שתי צעירות מגיעות לאחר עמידה ממושכת בתור. האחת חשה ברע, נסמכת על רעותה. החייל מתעקש שתפתח את החבילות שבידה. הבחורה החולה, נסמכת על קיר הבטון בעוד השניה מפרקת את החבילות (כמובן עוד תעבור בדיקה שנייה בשיקוף).כאשר אני פונה אל קצין המת”ק בבקשה להעביר מהר יותר כדי לשחרר את הלחץ הרב הוא עונה “יש לנו מספיק על הראש…”חוסר יעילות מוחלט. החיילת עובדת לאט ביותר מול הקהל הרב.כאשר אני מנסה לצלם את הקהל הנדחס אל הקרוסלות, אומר פלשתיני מבוגר בכעס: “Like animals” ,ומסביר שהיחס הוא כאל פרות במכלאות. המצב מדווח על ידנו למת”ק. כעבור זמן מה מגיעים שני קציני מת”ק נוספים. האחד מהם מתגלה כיעיל בצורה משמעותית. לאחר שהוא בודק את המצב, חמש עמדות בידוק מאוישות על ידי חיילים, והתנועה זורמת. הקלה אדירה לפלסטינים המחכים זמן ממושך.לצערי, לאחר שהעומס הוקל, והקצינים שהגיעו נקראו למחסום הדרומי ע”י נשות מחסום ווטש, מיד ירד מספר העמדות המאויישות.15.25 עשרה מעוכבים15.40 החיילת עוזבת את עמדת הבדיקה . כאשר מגיעות נשים עליהן לחכות כי אין מי שיבדוק אותן. אני פונה אל קצין המת”ק שנשאר והוא נענה ועובר מדי פעם לבדוק את תור הנשים.לא כל לחיצה על המכשיר מצליחה לפתוח את שער הקרוסלה. לעתים נתקעים בתוכה.16.00 מעוכב שנשלח לסככת המעוכבים מתלונן בפני כי החייל (העונה לשם יוסי) נוקם בו, והבטיח לו שיעכב אותו חמש שעות, הרבה אחרי שכל האחרים ישוחררו. אני מבררת עם הקצין מהמת”ק שמרגיע ש”הוא רק אומר שיעכב…” כאשר פניתי לחייל יוסי וציינתי בפניו שאינו יכול להעניש את המעוכב אלא לבדוק את תעודתו ובודאי לא חמש שעות כפי שאיים, הוא מגיב בכעס “תלכי מפה, אל תבלבלי לי את הראש” אחר כך הוא מוכן לדבריו לעשות אתי עסק, אם אשאל את המעוכבים איך חשבו לעבור בלי תסריך ובלי תעודת סטודנט.כאמור תעודות סטודנט לא מסייעות לבעליהן לעבור. המעוכב משוחרר יחד עם האחרים.אדם שאין נותנים לו לעבור ושולחים אותו חזרה מסרב. לדבריו אין לו לאן לחזור. הוא מסרב בתוקף, ואף מציע לחייל לקחת את תעודתו לבדיקה והוא יחכה בסככה. הקצין של המחסום לוקח ממנו את התעודה לאחר שגם הוא לא מצליח להזיזו ממקומו ליד עמדת הבדיקה ולהחזירו אחור.צעיר שידו נפוחה ואתו צילומים ומסמכים רפואיים נשלח חזרה: “שילך לבית חולים בשכם. הצעיר מבקש להגיע לבית החולים ברפידייה. מהמוקד ההומניטרי אומרים שאן אין בידו הזמנה לביה”ח ברפידייה הוא לא יוכל לעבור.16.30 מתחילים בתרגילי סדר, והענשה בשתוק המעברים.16.40 רוב המעוכבים נשלחים חזרה לשכם לאחר בדיקת תעודותיהם. נשארים ארבעה מעוכבים כאשר אנו עוזבות את המחסום.