חווארה צפון, שבת 11.9.2004 משקיפות : נורית ל., ורדה ג, עמליה ו. (מדווחת) כ-10 מעוכבים מחכים לתוצאות הבדיקה, התור דליל ועובר ברובו בשקט ובלי אירועים מיוחדים, החיילים מבצעים את תפקידם יחסית באופן אדיב ושקט, פרט לחייל אחד שבינו לבין עצמו מקלל, ומה לעשות, הקללות האלה הן בשפה הערבית. וכך קרה שאיש אחד שהיה מעוכב , התלונן על כך שהחייל קילל אותו.חיילת אחת אחראית על מעבר הנשים, ודווקא היא בוטה בדיבורה ותנועות ידיה, יותר משאר החיילים.מפקד המחסום ל. בדרגת סג”מ , מתייחס בעניניות וברצינות הן לפניות של מעוכבים, והן לפניות שלנו אבל לא נרשמה גמישות יוצאת דופן מצידו.בכל זאת שמחתי כשהוא אמר שהנוכחות שלנו במחסום טובה ועוזרת בצד ההומניטרי, ולו יש תפקיד קצת שונה למלא, וצריך להגיע לאיזון מסויים…מצאתי רגע של שקט, קראתי לחייל שקילל, הפניתי את תשומת ליבו לכך שאמנם הקללות שלו לא נועדו כלפי אדם מסויים אך כיוון שהם בשפתו של האדם העומד מולו כדאי וראוי שישים לב לכך, להפתעתי הוא הקשיב והסכים.המעוכבים חיכו זמן רב מאוד, מהתרשמותי הדבר לא היה עונש אלא אותו “פקק” רגיל של השב”כ.ד. חייל של המת”ק עוזר, ולבקשתי הוא עבר למחסום הדרומי שם היה עומס, ואחר כך שמעתי מויוי שהוא דווקא היה נוקשה יותר מש. מפקד המחסום הדרומי .בין החיילים, חייל שנראה שונה, מבוגר יותר, לאחר זמן קצר מתברר שהוא נושא בתפקיד דובר בפיקוד מרכז, והוא החליט לבוא ולהיות זמן מסויים במחסומים כדי “לחוש את החוויה מקרוב”מאוחר יותר התפתחה שיחה בינו לביננו שבה ניסינו להאיר את עיניו בנוגע לנושאים שונים שקשורים בהתנהלות המחסום.