חווארה – יום ג’, 5/7/2005 אחה”צ משקיפות: פתחייה .,מענית ש. (מדווחת) הגענו דרך בית איבה. אין מחסומים בצמתים. בדרך חזרהמחסום מאולתר בצומת ג’יט. בכניסה לחווארה מכיוון שכם: מחסום מאולתר, כ 15 רכבים. בכפר נראה שהכל פתוח. בחווארה דרום: העמדה לא מאוישת, בודקים רק מכוניות נכנסות במחסום הצפוני. בחווארה צפון : הרבה תנועה, אך זורמת. במקום רכב שיקוף שנסגר בדיוק שהגענו. לדברי מפקד המחסום התנועה התמעטה יחסית, ומאחר והחיילים שאיישו את הרכב נמצאים במקום מחמש בבוקר, שחרר אותם. אין מעוכבים. החיילים עומדים לפני הקרוסלות ובודקים את חפצי העוברים. מפקד המחסום והחיילים נחמדים ומשתדלים.במשך כשעה יש בין 20-40 איש מאחורי הקרוסלות, אנשים ממתינים 5-8 דקות. בערך בשש התנועה מתדלדלת. כפר חווארה: הכל פתוח אנו חוזרות עם ההסעה של בית איבא, אי אפשר לעבור במחסום אחרי נבי אליס מאחר ועל הכביש כקילומטר וחצי לפניו בוער קומנדקר צבאי. החיילת במחסום מורה לנו לחזור על עקבותינו. איהב פונה לכביש העובר ליד קיבוץ אייל, מגיעים לאזור מגודר, בשער קבוצת חיילים המניחה רק למתנחלים לעבור. למחאותינו כנגד הדרך הפרטית עונים החיילים שהם רק ממלאים פקודות. בזמן שאנו עומדות שם עוברים בין 5-8 ג’יפים של הצבא. במקום מכוניות של ערבים ישראלים המבקשים לנסוע דרך קיבוץ אייל, אחרי וויכוח קצר הם עוזבים. אנו מנסות להשיג את המת”ק, אך האחראי הנו מת”ק קלקילייה ואין לנו את הטלפון. אנו טוענות שהמחסום גזעני והחיילים מונעים כניסת ערבים-ישראלים, ומתירים כניסת מתנחלים. החיילים טוענים שמותר לתושבי צופים בלבד לעבור, ומאד חשוב לחיילים להדגיש שהם רק ממלאים פקודות. לשאלתי האם אינו חש אי נוחות לקיים מחסום גזעני, עונה חייל שזה בכלל לא הוא, הוא לא מחליט על כלום ואין לו שיקול דעת. אחרי שאחד החיילים פלט משהו מעין: “גם ערבים ישראלים גם נשאו פצצות”(הדיווח המדויק יופיע בדוח של בית איבה) מתלהט וויכוח, בו מפקד המחסום טוען שוב שהוא לא הרמטכ”ל. החייל, פונה אלי, מנסה להסביר לי אישית שאינו גזעני, שהוא לא הובן. החיילים ממש נואשים להדגיש שהם רק ממלאים פקודות. אנו חוזרות לכביש 55. החיילת שם תמהה מדוע בכלל העלינו בדעתנו שיתנו לנו לעבור. בינתיים מניחים לעבור, רק אחרי שבדקה את תעודות הזהות של כולנו. הפקק ביציאה יחסית אינו נורא, אך בכניסה משתרך תור ארוך.