חווארה צפון יום ד’ 13.10.04 אחה”צ. משקיפות: ליאורה ש’, דליה ו’, ודפנה ב’ (מדווחת) בצומת זעאתרה (תפוח) לשם שינוי אין תור – 3 מכוניות מצפון לדרום, ושום תור בכוון ההפוך. לא עצרנו.תקציר – בתחילת המשמרת באו מעט מאוד אנשים למחסום, בהמשך היה לחץ והחיילים היוו תוקפניים, על סף אלימות. 6 נהגי מוניות שדרכו על הקו עוכבו 10 שעות ולאחר מכן הוחרמו מוניתיהם לשבוע. 13.30 חווארה צפון מפקד המחסום ש, לא עונה לפניותינו, משחק אותה לא שומע, מתעלם. מתנדב בשם מורד, ששמח לסיים את את התנדבותו, משרה אווירה טובה, בודק ביעילות ופונה באופן אנושי לעוברים (לשם שנוי !)15 מעוכבים, ב-13.50 משתחררים 5 ולא הרבה אח”כ עוד כמה.אבל , 6 נהגי מונית נמצאים מ-8.30 בבוקר (המפקד אומר שלא נכון, “רק” מ-12.00, אבל על כל מה שאמרנו הוא אמר שמ-12.00). דרכו על הקו – 250 מ, מהמחסום. חלקם נתפסו בפעם הראשונה, אחד אומר שהוא התקרב כי הסיע אדם שחש ברע. הם מספרים שיש כ-100 מוניות בצד הצפוני ומעט מאוד נוסעים. יש מאבק על פרנסה וכאשר אחד נדחק, האחרים ממהרים להדחק לפניו, וכך הם דורכים על הקו המ—ן.ב-14.00, חילופי משמרות – מפקד המחסום ד’, קצין המת”ק -אולג, נעים הליכות, משתדל, אבל ללא שום השפעה. אני משתדלת עבור הנהגים, הם פה כבר כל כך הרבה שעות ואז מחכה לי הפתעה – המפקד מודיע לי שהם פה עד שיעביר אותם לחטיבה, הם ייעצרו ומוניותיהם יוחרמו לשבוע !!! וכל זה כי הם דרכו על איזה קו !!!טילפנתי לראאד והוא אמר שאני צודקת, שזה חסר פרופורציות והוא מבין את המצוקה, ויעשה הכל כדי לעזור. אחרי שעה – הטלפון של ראאד לא עונה. שוב ושוב אני מנסה – כלום.אני מצלצלת למוקד ההומניטארי ומדברת עם שי, הוא מבטיח לי שהם לא ייעצרו ומוניותיהם לא יוחרמו. “מילה שלי” הוא אומר ומבקש את הפרטים של הנהגים.עד 15.30 אין הרבה אנשים במחסום. בחור בן 15 עם צילום של תעודת לידה רוצה לעבור ומסורב כי זה רק צילום. ד’ מסביר לי שמכיוון שאין תמונה על תעודת לידה הוא צריך את המקור (לא הבנתי את ההגיון הזה – גם במקור אין תמונה, אז מה ההבדל?). הוא גם מסרב להחזיר לו את הצילום והפלסטיני רודף אחריו ומתחנן, ד’ דוחף אותו בגסות ומדבר עמו די באלימות. אחרי כ-שעה וחצי הוא מחזיר לו (אחרי שדליה מפצירה ואומרת לו שרק כך הבחור יפסיק לנדנד לו) את התעודה אך שולח אותו לשכם וביתו מחוץ לשכם.בחור אחר, עם וסט כתום (כמו צוות רפואי) ותעודה רפואית מסורב מעבר. אולג אומר שהוא לא מכיר תעודה כזו. אני אומרת לו שאצלצל למתאמת הבריאות – אם היא תאשר את קיום המוסד הרשום האם יעביר.. אולג אומר שכן. אבל הפלסטיני אומר לי לעזוב, לא חשוב…הנשים האחרות כועסות מאוד על הפלסטיני על ששיקר אותנו ו”ניצל” אותנו כדי לעבור. אני מנסה לתאר להם מהם חייו, כאשר אם לא ישקר, אין שום סכוי שיוכל לצאת משכם. ואיך אני הייתי משקרת אותנו, ואת החיילים ואת אמא שלי, כדי לחיות…ב-15.30 מגיעים המון אנשים והם נדחקים אל הקרוסלות ונכנסים 3-4 בבת אחת. אנחנו ממש חוששות מאסון. גם ד’, אשר בצעקות ודחיפות מזיז אותם אחורה, מסמן קו לפי הגלאים, ומי שיעבור אותו ילך לסוף התור, ואכן איזה 20 איש (חלקם רק בגלל שנדחפו מהלחץ מאחור) נזרקים החוצה ונאלצים להתחיל את התור מהתחלה. דידי מנסה ליצור תור לזקנים מעל 50 אבל כאשר מגיע אדם בן 43 עם שק קמח של 50 (אני חושבת, אולי אני טועה,אין לי אומדן כמה שוקל שק קמח) ק”ג והוא, כמובן, לא מתחשב במשא, הוא סוגר את התור ה”הומניטארי”. אני שומרת לאיש על השק, אחרי שחייל בדק שהוא לא פצצה מתקתקת, עד שהאיש יגמור לעמוד בתור.במשך השעה וחצי הבאות המחסום חוזר לתרגילי ה”אירג’ע לוורא”, כאשר החיילת מובילה בקריאות הבהמיות שלה, ואולג וחייל נוסף עושים את מלאכתם בשקט . כל כמה זמן ד’ רץ, דוחף, צורח וסוגר את המחסום לשם תרגילי סדר (שבמידה מסוימת נדרשים כדי שאנשים לא ימחצו בקרוסלה), ואז נהיה לחץ גדול עוד יותר, אבל בשורות ישרות….ב – 17.00 לערך קפצתי לרגע למחסום הדרומי וכאשר חזרתי ראיתי את נהגי המוניות (חוץ מ-1) יושבים במוניותיהם, מסודרים בשורה ופניהם אל החטיבה. רצתי אל ד’ ואכן , עומדים להחרים את מוניותיהם לשבוע. לא לעצור, “רק” להחרים. כי דרכו על הקו ! אחרי שכבר התייבשו בחצר המעוכבים 10 שעות !!!טילפנתי שוב לראאד והפלא ופלא ! הוא ענה. הוא טוען שלא הבטיח אלא ינסה לעזור. הוא מבין שזה לא פרופורצינאלי, אבל מה לעשות. הוא ינסה גם כאשר יגיעו לחטיבה. כעבור חצי שעה הוא חזר אלי ואמר, ניסיתי, תאמיני לי שניסיתי, אבל לא הצלחתי לעזור.מצלצלת לשי במוקד ההומניטארי, אבל הוא יצא, ואיתן לא יכול לעזור.5 משפחות לא יתפרנסו שבוע, כי אבי המשפחה דרך על הקו !!! האם יש למישהי רעיון למי עוד אפשר לפנות?אחד הנהגים, נשאר במחסום, הטרנזיט שלו לא נדלקה. נשארתי עימו בקשר טלפוני. ב-20.00 שיחררו אותו שיבוא מחר עם מכונאי להדליק את המכונית (לא ברור אם יתנו אותה או יחרימו, לכשתידלק). הוא ביקש מהמפקד פתק שיתנו לו את הרכב. המפקד, כמובן , לא נתן.לפני לכתנו נתקלנו ב-2 מקרים של אבדן תעודת זהות – אחד מהם מעזמוט. לפני שבועיים ג’יפ של המת”ק לקח לו בדרך את התעודה, והיום תפסו אותו בלי תעודה. הפנינו אותו ל”מוקד להגנת הפרט” והם אמרו שקצת מאוחר לטפל אחרי שבועיים, אבל ינסו. כמו כן צילצלתי לראאד והוא אמר שישלח קצין מת”ק. אנחנו נאלצנו לעזוב כי החשיך, אך הנהג שמכוניתו לא נדלקה אמר לי שאכן הגיע קצין מת”ק, דיבר עם האיש ושיחרר אותו לביתו.עוד מקרה של אדם מעסכר שד’ לקח לו את התעודה.(פרטיו עמי)