חווארה, יום ב’ 8.11.04 אחה”צ משקיפות: מקי ש’, תאיר ז’, ריבה ב’, מיה ק’ (מדווחת) 14:30 – 16:00בדרכנו מבית איבא לחווארה פגשנו בשני מחסומי דרך: אחד ליד חוות מעון ובו כשמונה מכוניות, והשני בצומת תפוח בו עקפנו 6 מכוניות.כשהגענו לחווארה דרום המתינו כ-50 גברים בתור ולא היו נשים בכלל, ובמכלאה חיכו 3 מעוכבים.על הגדרות שליד הכביש שבין המחסומים וכן על תחנת האוטובוס ניתלו שישה שלטים עם הכיתוב:סכנה, MACHSOMWATCH, משת”פיות של האויב הערבי.color=red>צילמנו (צילומים יישלחו בקרוב) ואח”כ הסרנו את השלטים, שניתלו כנראה הבוקר ע”י הנשים הירוקות וגם הכחולות-לבנות שביקרו את משמרת הבוקר שלנו (וגם את החיילים: את ה”כיבודים” – דגלים ועליהם “באהבה לחיילי צהל”, ושקיות הוופלים – ראינו בעמדות). שניים מהחיילים מחו על הסרת השלטים, האחד ממרום מגדל השמירה, והשני שניגש אל ריבה, אך לא הפריעו לנו בפעולתנו. בחווארה צפון קיבלה את פנינו המשאית עם המכונה לבדיקת החבילות. זוהי תמונה לסרט של פליני: הפלסטינים שמים את חבילותיהם בצד אחד של המשאית. החבילות נוסעות להן בהנאה לצד השני, בעוד בעליהם אצים-רצים במהירות ומקיפים את המשאית, כדי לתפוש את החבילה לפני שתצנח ברעש גדול (או קטן) על עפר הארץ. ראינו אישה עם ארבעה ילדים קטנים משלחת שניים לצד השני בתור התופשים, בעוד שניים נשארו בצד הראשון בתור המעמיסים. מי שלא זריז דיו מוצא את הפיתות שלו, את הבגדים שלו או את מכשירי החשמל שלו, פזורים על הקרקע.התלוננו טלפונית על המפגע בפני א’ הסמב”צ, ששאל: אז מה יש לך להציע? הצענו שולחנות, או סתם פלטות על “חמורים”, שיונחו ליד המסוע. הבטיח להעביר את ההצעה הלאה. נחיה ונראה.החיילים התנגדו לצילום המכונה, היות ו”זהו מתקן צבאי”.בקרוסלות כמה עשרות אנשים (30-40), שעוברים מהר. ארבעה חיילים בעמדה, ביניהם מתנדב קו התפר וא’ מהמת”ק. המעבר היה סביר, החיילים היו בסדר (שמעתי אפילו בבקשה ותודה!); חוץ מזה שכאשר עוברים יותר מידי אנשים בזה אחר זה, במקום לקרוא לעברם שיעמדו, מפעילים את הכפתור החשמלי והקרוסלה מודממת באחת. באחד המקרים היתה בתוכה בחורה שלא שמה לב שהקרוסלה נעצרה לפתע, ומצחה כמעט הוטח בשלבים.במכלאת המעוכבים היו 16-20 מעוכבים. כולם צעירים, כולם כעוסים וקולניים, חלקם מציגים בפנינו תעודות רפואיות ממין זה או אחר (קנו תרופות, היו בבדיקות). רבע שעה לאחר בואנו השתחררה קבוצה אחת והשאר לאחר חצי שעה נוספת.מפקד המחסום היה סג”מ י’ התקשר ושחרר את המעוכבים תוך פרק זמן סביר. השרותים במקום מטונפים להחריד. כשהערנו על כך לא’ מהמת”ק הוא הבטיח להעביר את זה הלאה. כדאי לבדוק.15:45 חזרנו לחווארה דרום וחשכו עינינו: כ-100 אנשים כועסים צבאו על הקרוסלות וכן מאחורי מחסום שהועמד בצידן של הקרוסלות, שם עמדו אנשים מבוגרים שביקשו מאיתנו שיפתחו בנפרד תור למבוגרים (“מעל 50”). היה די מפחיד: דיברו בקולות רמים, צעקו, כעסו. הקרוסלות בכלל לא פעלו כשבאנו – החיילים לא יפתחו אותן עד שכולם יעמדו בטור ישר. כרבע שעה אח”כ א’ מהמת”ק (שעבר הנה מהצפון) פתח את תור מהמבוגרים ותוך שתי דקות עשרות אנשים עברו. שאר החיילים בדקו את התעודות בגסות רוח ובדיבור בוטה. התחיל גשם. עזבנו בלב כבד, 7 מעוכבים במכלאה, והתור שכמעט התרוקן התמלא שוב ע”י כעשרים אנשים שהגיעו תוך שאנו מתרחקות מהמחסום.