חיזמה, קלנדיה

ביום שישי האחרון נורתה במחסום קלנדיה ג’יהאן שהיימה כשניסתה לעבור במקום שמיועד לרכבים.
מקום שהפך לסוג של שטח הריגה.
אנשי קלנדיה יודעים שכל מי שעובר קו מסוים ברגל דמו בראשו.
ג’יהאן כנראה לא ידעה. היא לא מפה. היא מעיסאוויה.
ג’יהאן מצטרפת לשורה ארוכה של בני אדם שנורו באותו המקום, מרביתם דיממו למוות.
ידיעה אחת די זניחה בתקשורת על נטרול אישה שהתקדמה עם סכין וזהו.
מתרגלים.
היו הרבה עדים ביום שישי לאירוע. האנשים שמעו שכרזו לה לעצור ולחזור, מיהרו לגדר וראו אותה ממשיכה (אולי לא הבינה שאליה התכוונו), כשלא עצרה ירו באוויר, ג’יהאן היססה, עצרה לשנייה והמשיכה. אז ירו בה ברגליים והיא נפלה ושכבה פצועה מדממת על הדרך.
“זה היה שעה עד שלקחו אותה”, סיפר אחד, “לא”, אמר אחר, “אני הסתכלתי על השעון, זה היה שעה ועשר דקות”.
שעה, אולי שעה ועשר דקות אישה פצועה מדממת שכבה ואיש לא ניגש ואיש לא הגיש עזרה.
למה? – חיכו לחבלן הסבירו לי יודעי דבר, ובגלל שחיכו לחבלן לא נתנו לחובש שהיה במקום להתקרב, וגם לצוות האמבולנס של מגן דוד שהגיע לא נתנו להתקרב. קודם חבלן.
“הייתה לה סכין?” שאלתי, “לא הייתה סכין” אמרו, ואיש אחד אמר ששמע אולי חייל אולי מאבטח שצעק לאחר: “ראית סכין? … איפה סכין?…”
ובינתיים ג’יהאן, שכפסע היה בינה ובין המוות, מאושפזת במצב קשה בבי”ח הדסה ונאסר על בני משפחתה לשהות לידה ולבקרה.
זה אותו המקום ואותה השיטה ואותן הנסיבות שבהן נורו באפריל האחרון האחים מראם ואיברהים שדיממו עד מותם, כשכל אותו הזמן עמד בפתח המחסום אמבולנס של הסהר האדום ונאסר עליו להתקרב ולהושיט עזרה מצילת חיים לשני הירויים.
ובאותו המקום ובאותה השיטה ביולי האחרון נורתה ונפלה ומתה רע’ד שועני.
בכל המקרים איש לא נתן את הדין כי איש לא הועמד לדין ואיש גם לא ייתן את הדין.
*
הרבה רכבים צבאיים והרבה חיילים וקצינים חסמו את תחנת הדלק של פארס ביציאה מהכפר חיזמה.

זה היה עיצומו של אירוע מתגלגל שהתחיל קודם, כשבחור שנסע מהכפר נתן טרמפ לתיירת שעמדה על הכביש, הסיע אותה מחיזמה לענתא, שלוש דקות נסיעה.
כשחזר לכפר הם כבר חיכו לו, עצרו אותו, העבירו אותו מרכב צבאי אחד לשני ומהשני לשלישי, קצינים חקרו אותו, עוד רכבים צבאיים ורכבים דמי-אזרחיים (לבנים עם לוחיות זיהוי צבאיות. מינהל? שב”כ?) הגיעו ואל כולם הצטרפה פמליה שבראשה אלוף משנה.
הבחור הואשם שחטף את התיירת.
חיילים הסתובבו בשטח הפרטי של תחנת הדלק ובמכון לשטיפת רכבים שצמוד אליו ועצור הטלטל בין רכבים וחוקרים.
אחרי שקיעת השמש עברה שמועה שהתיירת שהוכרזה כנעדרת נמצאה בים המלח.
אירוע החטיפה שלא הייתה החל להתכנס.
החוטף שלא חטף שוחרר והצבא עזב.
הבחור שעד לפני כמה רגעים היה במרכזה של דרמה אמר לי :”אני רועד בכל הגוף, אני לא יכול להפסיק לרעוד”.
ופארס אמר לי: “את חושבת שככה היו עושים לו אם הוא לא היה ערבי?”
יצא שהיה חטיפה שלא היתה, כשהצלחתי לתפוס אותך, אחרי שעה של טירוף מערכות ומעצר וחקירת הבחור שהיסע את התיירת, וכוחות גדולים של צבא משטרה וחשאיים שחסמו את תחנת הדלק, ממש תוך כדי העניין נאסף אל סופו. רק הבחור ששוחרר עמד כשכל הגוף שלו רועד ונשבע שאף פעם כבר לא יעשה טובות…
מחסום חיזמא/חיזמה (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום כניסה לכלי רכב לשטח ירושלים שסופח ב-1967 מצד צפון-מזרח. המחסום נמצא בקצה פסגת זאב, מאויש בידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות.והמעבר מותר לבעלי תעודות זהות כחולות בלבד. פתוח 24 שעות ביממה. כלי התחבורה הציבורית של מזרח ירושלים מחויבים לעבור רק דרך "מחסום קלנדיה" בצפון ירושלים (עד להקמת המחסום יכלו תושבי הכפר חיזמה להיכנס לירושלים כמעט ללא הגבלה).
הכפר חיזמה הסמוך למחסום סובל מהתנכלות מתנחלים ומפשיטות ליליות רבות של חיילי צה"ל.
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-