ליווי רועים למרעה ונוכחות מגינה (שהייה 24/7 עם המשפחות) בין קהילות הרועים
עקב המציאות הקשה בבקעה החלטנו לצאת כל שבוע. וכך יצאנו היום.
הבקעה ירוקה ומעוננת. טפטופים קלים מועטים.
הציוד (בגדים, צעצועים) במכונית יחולק למשפחות שנפגוש, אחת בעין חילווה, משם אנחנו נמשיך לחמאם אל מליח, ללוות משפחה הבוקר.
המתנחלים כבר נמצאים בשטח מצפון לכביש תיאסיר. חמאם נמצאת מדרום. הבוקר הם בונים גדר.
כתשעה מתנחלים, טרקטור ורכב עם עגלות וציוד בנייה. הם מגיעים משני מאחזים חדשים (אחד קרוב לחמאם מעבר לכביש והשני ליד מחסום תיאסיר).
תוך כמה שעות השטח כבר מגודר ומעתה ישמש לשהיית לילה לפרות של המתנחלים. במשך היום הן יסתובבו בכל האזור. יעברו את הכביש ויגיעו לחמאם ולמיתה. אנחנו ניסע ממיתה לחמאם כדי להראות נוכחות.
ג’יפים צבאיים נוסעים על הכביש במהלך היום עם או בלי קשר. לא ברור. מתנחלים ופרות מגיעים מהמאחזים לאזור ועוברים מחמאם למיתה ולאזור בניית הגדר.
הכל לאור היום. כל הכוונות פרוסות לראווה, “שתדעו שזה שלנו וזה מה שהולך להיות”.
התושבים המקומיים לא יוצאים למרעה כלל ומרוכזים באירוע הזה. בחמאם נמצאים רק ההורים ואחד הבנים. השאר מעדיפים לא להיות.
חשוב לציין שהשטח כולו שייך לפטריארכיה היוונית-האורתודוכסית לפי רישומים מימי המנדט (ואפילו קודם), ואין לפלסטינים קשר איתם וגם לא טאבו, כך שאין להם למעשה דרך להילחם נגד החדירה הזאת לתחומם.
במשך היום בחמאם אל מליח, במסגרת נוכחות מגינה, אנו יוצרות קשרים עם המבוגרים והילדים הקטנטנים, המפוחדים. אנחנו משחקים, מציירים, מקבלים ארוחת טעימה להפליא. הם חיים באוהל ובו, בצד, שמיכות לשינה מקופלות יפה, ואש בוערת מזרדים שבעל המקום מלבה לחימום. זהו. אוהל נוסף משמש למטבח ומקום לעשיית גבינה. ברקע יש בית לבנים שהם התחילו לבנות והמתנחלים דאגו לעצור את הבנייה. מתנחל שמוכר לכולנו, שי איגנר או משהו כזה, עוקב אחרי הבנייה ומטרפד אותה בעזרת הצבא.
ראינו את העדר של המתנחלים שפגשנו בבוקר במיתה, שני המתנחלים שהיו איתו חזרו לאחר בואנו לאזור הגדר החדשה; כשאנחנו ירדנו לחמאם הם חזרו למיתה.
בקיצור, שיחקנו איתם בפינג-פונג במשך היום. אחה”צ פגשנו את המתנחל והפרות על הכביש וכשראה אותנו, הבין והסתיר פניו ולקח את הפרות לכיוון הגדר.
כל הסיפור האולי משעמם הזה הוא רק ממחיש עד כמה המצב בלתי אפשרי. אין מספיק הגנה על הרועים. ולא רחוק היום שהם ישברו. אמנם אין להם לאן ללכת .
תיאור מיקום
חמאם אל-מליח
צפה בכל הדיווחים למקום זהמחסום תיאסיר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ממוקם על על כביש 5799 - אחד ממחסומי הבקעה ששולטים על המעבר בין צפון הגדה לבקעת הירדן. זמן רב עמד ריק ריק ופתוח ולצידו רק שלט המזהיר מפני כניסה לשטח A. היה צמוד למחנה צבאי ישן – עכשיו הכול מוזנח. כמה כסף השקיעו כאן, וכמה שטיפת מח לחיילי נצח יהודה וכפיר. כיום קשה מאוד לעבור שם. עיכובים רבים. פעמים רבות לא נותנים למורים מטובאס לעבור לבקעה לכפרים כמו עין אל בידא שבהם בתי ספר מקומיים ועקב כך לא מתקיימים לימודים. יש ימים נוספים בהם המחסום נסגר. באופן כללי מחכים שם כשעתיים עד 4 שעות כדי לצאת לכוון הבקעה וגם כדי לחזור. הרבה פעמים הם נאלצים להשתמש במחסום חמרה שגם הוא מוביל אל טובאס והגדה אבל גם בו יש תור ענק וזמן רב לחכות. בעקבות פיגוע קטלני בחיילי הבסיס הסמוך בפברואר 2025 נסגר המחסום לחלוטין בינתיים. (מעודכן למרץ 2025)
-
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-