מחסום ברטעה-ריחן 5.45  כעשר תופרות מחכות להסעה למתפרה בברטעה המזרחית. קבוצות קטנות של פועלים עולים בשרוול מן הטרמינל אל מגרש החניה העליון, השומם והשקט (בהשוואה לעבר). “כיכר השוק ריקה”. לא ידוע האם מיעוט העוברים במחסום הוא רק בגלל קיצוץ באישורי המעבר לישראל או גם בגלל הירידה בהיקף הבנייה בחריש?

הפועלים, חלקם עובדים במרחב התפר וחלקם בישראל. בטרמינל פתוחים אשנבים, בכל אחד יושב זוג,שברוב הזמן מפטפטים ללא מעש. מגרש החניה התחתון לא מלא וכמעט שלא מגיעות מוניות עם נוסעים. אנחנו גם מבחינות שיש רק מעט רכבים עם סחורה לשוק בברטעה. גם זה לא כפי שהיה בעבר, כאשר הרבה מכוניות היו חונות בלילה כדי לתפוס מקום בתור על הבוקר.

אחד הפועלים מתלונן שלא מאפשרים לו לעבור את המחסום עם כוס הקפה שקנה בכניסה.

מחסום עאנין 6.30  החיילים עוד לא הגיעו , אנו שומעים את האנשים והטרקטורים הממתינים למטה בוואדי לפתיחת המחסום.

6.35 – החיילים הגיעו אבל אין בכוונתם לפתוח את המחסום. הם יושבים בסככה, משתעשעים ועושים תרגילים עם הנשק. אנחנו מחפשים ומוצאים סחלבים פורחים. הטלפונים שלנו למת”ק לא נענים.  האם שינו את שעות הפתיחה ואף אחד לא יודע?

ב-7.00 החיילים קמים ופותחים את השערים, כל האנשים עם הטרקטורים נכנסים לשטח המחסום וניגשים בשלישיות לעמדת הבידוק. עברו 40 אנשים, ביניהם שלוש נשים וילד וכן שלושה טרקטורים. אדם אחד הוחזר לכפר כיוון שאיבד את אישור המעבר שלו.

לשתיים מן הנשים יש אישור לעבור רק במחסום עאנין, למרות שהן גרות בטורה (מרחק נסיעה רב). שתיהן לא ילידות טורה, אחת נולדה בג’נין (ובתה חיה בעאנין) והשניה נולדה בעאנין, אבל הן מתגוררות בטורה לאחר נישואיהן. זו לא הפעם הראשונה שאנו נתקלים בתופעה שבמתן האישורים לפלסטינים לא מתחשבים היכן הם מתגוררים כיום אלא היכן נולדו.