מזמן לא סיירנו במחסומי צפון ירושלים. התחלנו בנבי סמואל, הכפר הכלוא כמובלעת פלסטינית ולתושביו אין היתרי מעבר לירושלים; נסענו לאורך גדר המערכת המפרידה את מובלעת 7 מן הכפרים סביב בידו; נכנסנו לגבעת זאב הענקית המולידה שכונה אחרי שכונה, כולן התנחלויות-בת. היא כבר אוטוטו מתחברת להתנחלות בית חורון מצדו השני של כביש 443, ליצירת חיץ בין ביתוניא ודרום רמאללה לבין צפון ירושלים. ועוד היד נטויה.

בית הספר היסודי של הרשות הפלסטינית בנבי סמואל  – יום לפני תום צום הרמדאן. הילדים (גן עד כיתה ו’) מגיעים אט אט מהכפר עצמו ומח’לת אל ליילה, כפר ליד גבעת זאב. הם נראים שמחים להיות בבית הספר ומסתדרים באופן ספונטני  למסדר הבוקר שיתחיל ב-8:00. המורות מחכות בחדר המורים. אנחנו מתקבלות במאור פנים ומבקשים שנמשיך לבוא מדי פעם. יש מורה חדשה מיישוב בדואי קטן בקרבת הכפר, היא מגיעה ברגל. יש שמגיעות מירושלים עם תעודה זהות כחולה (ישראלית), אחרות באות ממובלעת ביר נבאללה עם אישור מיוחד, והמורה מבית איכסא הסמוכה טרם הגיעה. היא נאלצת לנסוע למחסום קלנדיה ומשם בחזרה לנבי סמואל. אנחנו מצלמות כיתה זערורית של תלמידי כיתה  ד’. כל המבנים אסבסטונים ישנים ובחורף הגג דלף. היו בעיות להעביר חומרי תיקון ותנורי חימום במחסום ג’בע.
שאלנו על השביתה של המורים ברשות הפלסטינית – נמשכת כבר כחודש וחצי. המנהל מספר שמשכורתו השלמה היא 4.000 ₪ לחודש, והרשות קיצצה אותה ל-80% כי אין תקציב. אבל לא כולם שובתים, יש ויש.

הפרצה בגדר ליד הר שמואל – מכשול ההפרדה באזור זה עדיין לא נבנה, והגדר הקיימת נועדה לחסום שטחים חקלאיים שהיו בבעלות תושבי נבי סמואל וכפרים אחרים במובלעת בידו. כיום הבעלים אינם מורשים לעבד אותם. לא קשה לדמיין שהשטחים האלה ישמשו בסופו של דבר להרחבת התנחלות הר שמואל.

הפרצה בגדר מאפשרת להולכי רגל בעלי היתרי מעבר לעבור ממובלעת בידו לעבודה בירושלים, בלי לנסוע  למחסום קלנדיה (בעיקר לעבוד בבניית המנהרות על כביש 1). הפעם יש מכוניות שחונות בצד מעבר לגדר. לדברי העוברים, המחסום הפנימי יותר של מכשול ההפרדה לא תמיד סגור. נתניה שואלת אותם מה יהיה אם יסגרו אותו אחרי שהם יחזרו מהעבודה לרכב? לוקחים צ’אנס.  

אנחנו פוגשות שתי נשים בעלות תעודת זהות כחולה. הן עובדות בירושלים וגרות במובלעת הפלסטינית מאז נישואיהן עם תושבי המובלעת. אחת מהן נשואה טרייה מסילוואן, עובדת בקניון אלרוב  בירושלים, ומתכוונת להגיש בקשה לאיחוד משפחות. בינתיים היא גרה בבית הורי בעלה. האישה השנייה עובדת בניקיון בהתנחלות הר שמואל. בעלה לא מעוניין לבקש אישור לאיחוד משפחות.

מחסום בידו – ממכונית של “משמר ירושלים” יורדים ופותחים את המחסום הסגור תמיד ומעבירים כלים כבדים לתחזוקת מכשול ההפרדה. אנשי הביטחון של משמר ירושלים הם חרדים. שאלנו אחד מהם אם קיבל הכשרה  בצבא והתשובה הייתה “כן” מהוסס. מתחת למחסום עובר כביש ‘מרקם חיים’ המחבר את מובלעת בידו למובלעת ביר נבאללה. כל שטחי המובלעות כאן מוגדרים כשטח C – עקבות אנכרוניסטיים של הסכם אוסלו. אבל הכפרים הבנויים מוגדרים כשטח B. הרשות אחראית על ההיבטים האזרחיים, הביטחון בידי ישראל. אגב, כששאלנו חיילים במחסומי האזור, הם היו בטוחים שכל השטחים האלה הם שטחי A מסוכנים.

גבעון החדשה – נסענו לראות מה שלום הבית הכלוא מכל צדדיו, השייך בעצם לכפר בית איג’זא. המחסום האישי שלהם לבית איג’זא היה פתוח. בזמנו, מיכאלה ר’ ונטע ע’ היו בקשר עם בעלי הבית. אנחנו רק הצצנו מבחוץ מעבר לכל הגדרות והשערים הרבים ולא פגשנו את דרי הבית.

לגבעת זאב נכנסנו מהיישוב הבדואי הסמוך לה – ח’לת אל ליילה והתפתלנו בתוך ההתנחלות הענקית הממשיכה לגדול בקצב (בפברואר 2023 אושרה בניית 485 יחידות דיור חדשות). ירדנו לוואדי שעל מורדותיו בונים בתים חדשים, עלינו חזרה והתחברנו לכביש 443 הנוסע לירושלים דרך אגן האיילות – שכונת הפלצור הרחוקה שנבנתה ראשונה כמנהג המתנחלים. קרוב מאוד, בצד השני של כביש 443, שוכנת התנחלות בית חורון. כך נחסמה דרכם הישירה של הכפרים הפלסטיניים של צפון ירושלים לעיר רמאללה.  

עברנו במחסום הסחורות ביתוניא, שדרכו עוברות כל הסחורות מאזור רמאללה לירושלים. לוח הזמנים הרגיל (א-ה 7:30 עד 16:30 ויום שישי וערבי חג עד 12) צומצם בהתאמה גם לחג הרמדאן (סגור בימי שישי) וגם לחגי ישראל. זאת אומרת – מעט ימי מעבר באפריל השנה.

לסיום פנינו מכביש 443 לכיוון עטרות ופגשנו בהתרגשות ראשונית את היציאה לכיוון מערב של ‘כביש השיקוע’ המותר לישראלים בלבד, שהולך ונחפר מתחת למחנה הצבא הסמוך למחסום קלנדיה. עובדים עליו משני הכיוונים – במזרח מול א-ראם ובמערב – בכביש 45 המתחבר ל-443. כשהחופרים ייפגשו, יתאפשר לישראלים לעקוף את מחסום קלנדיה (ולוותר על מחסום חיזמה). בהמשך יושג רצף תעבורה מהתנחלויות בשומרון לירושלים ולתל אביב דרך כוכב יעקב.  הכול כבר אושר. שרת התחבורה משקיעה את מרצה ביישום.

התרגשנו לפגוש מהנדסת מבנים ירושלמית-פלסטינית, העובדת על תכנון גשר למכוניות באזור כביש השיקוע. למרות הסבריה, היה לנו קשה להבין מאין ולאן הגשר יוביל. הכול מסובך כל כך. בקרוב בוודאי נחזה במחלפי קלנדיה ונבין. בינתיים שולט בנוף החפור גשר הולכי הרגל האימתני של המחסום, שנראה למרחקים.