נמאס לנו לצלם את חדר ההמתנה המוזנח, פניו של צה”ל בגוש עציון. אחד העובדים כתב לשב”כ בעברית ובאנגלית, אך זה לא עזר לו – הימים האחרונים כאן, ללא מים קרים.

גבר ביקש עזרה. הוא היה קבלן בניין במשך 30 שנה והתפרנס יפה מאוד. בין היתר, עבד על הגשרים של רכבת המעבר. יום אחד הוא גילה פתאום שהוא מנוע מעבר ולא היה לו מושג למה. לאחר שנתיים, נזכר לפתע שעבד עבור שני גברים שגרו אחד מעל השני באזור דתי. אחיו של אחד הגברים התקשר אליו והתלונן שהוא מקדיש את כל תשומת ליבו לאחד ומזניח את אחיו. מזג האוויר באותה תקופה היה גרוע מאוד והוא לא היה מסוגל לעבוד בישראל במשך שבועיים. האח דרש ממנו לעמוד בפניהם עם החוזה. באותו זמן הם היו חייבים לו 12,000 שקל. הם נתנו לו רק 10,000 שקל ואמרו שהוא מפוטר. האח דרש ממנו למסור להם את תעודת הזהות שלו ואמר לו שידאג לכך שלא יוכל לעבוד בישראל. שבוע לאחר מכן הוא הלך לרשום את בנו, שהוא מהנדס, באיגוד הישראלי וגילה לתדהמתו שהוא מנוע. באותה תקופה לא ידע על סילביה. הוא כתב לשב”כ בעברית ובאנגלית, אך זה לא עזר לו. רק לאחר שנתיים נזכר באיום שהאיש פנה אליו.

נאמר לו להגיע למת”ק ביום שבו הם יתמודדו עם אנשים רבים מנועי מעבר, אך כשהגיע לא היה שם אף אחד מלבדו. איש לא ניגש לדבר איתו. עדיין אין לו מושג במה הואשם. שמנו לב שהוא ואשתו יצאו דרך כניסה צדדית. כנראה שיש לה קוצב לב והיא לא יכולה לעבור דרך שער הקרוסלה. חיילים הגיעו לביתו והפכו אותו. יעצנו לו לכתוב לאמירה הס.
אישה הגיעה בשביל כרטיס מגנטי. היא עבדה בבית אבות ליד חיפה וכתבה מכתב לחברה שלה… שכבר אינה חברה שלה… ובו סיפרה לה על אי סדרים ששמה לב אליהם. חברתה מסרה אותו למנהל ובחודש מאי השנה פיטרו אותה בתירוצים שונים. נאמר לה להגיע בשעה 11 בשביל כרטיס מגנטי ובשעה 12:20 עדיין חיכתה.מקרה נוסף של גבר עם קוצב לב, שהיה שם משעה שמונה ונכנס למשרדים בשעה 10, עדיין חיכה לצאת דרך הכניסה הצדדית בשעה 12:00.המחסום השני ליד רמי לוי בצומת עציון, לפלסטינים בלבד, היה פעיל כשחזרנו.