“מים תביאו לנו מים”, ביקשו אנשי זנותא המנסים לחזור, לבנות ולשקם את כפרם ההרוס. בית המשפט אישר להם לחזור לאדמותיהם אבל לא לבנות כלום. “כיבוש הומני” עוד אוקסימורון מבית היוצר של מדינת ישראל.

אז קנינו מים וקפה ותה וסוכר וביסקוויטים שיהיה שם לאנשים שנמצאים יום ולילה ומנסים להתארגן מחדש לשיקום כפרם. פאיז א-תיל, ראש המועצה, ואיתו עוד אנשים נמצאים שם כל הזמן. אי אפשר ממש לחיות שם כי הכול הרוס, אז רק הגברים שישנים בין החורבות נמצאים שם.

מיד בבואנו ראינו ושמענו אותו כמו זבוב טורדני חג עם טרקטורון מסביב שוב ושוב – שיראל המתנחל, מצלם אותנו, צילמתי אותו מצלם. החלפתי גם מילים חסרות תועלת כמובן אבל לא התאפקתי. הוא מחוות מיתרים הסמוכה אבל לשאלתי מאיפה הוא הוא עונה שהוא מזנותא.

האנשים על סף ייאוש.

שמחתי מאד לפגוש את עו”ד הבלתי נלאית קמר משראקי. הצגתי את עצמי וקצת דיברנו. היא ממשיכה לחזק אותם ולתמוך ולשכנעם לא להתייאש. הפסיקה הזאת של בית המשפט לא מאפשרת חזרה ממש אבל לא שוללת את זכותם על אדמותיהם, מלכוד מבית היוצר הזה, הכיבוש.

הכול הרוס .אנחנו, שזוכרות איך היה נראה ביה”ס הקטן והמטופח שהקימו במסגרת התחדי – אתגר ברחבי הגדה כדי שילדים לא ילכו קילומטרים ברגל ויחצו כבישים מסוכנים, רואות את ההריסות. גם אז וגם היום רק משפט אחד יהודי כל כך עלה במוחי: “הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה“.

וגם: “כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ“.

בנוסף לשיראל המתנחל שנמצא כל הזמן שם לדברי האנשים, מגיע עוד אחד בטנדר, פאותיו מקופלות מאחורי אזניו. גם הוא מצלם אותנו מצלמים אותו.

“למה אינכם מכבדים את החלטת בית המשפט?” אני שואלת. “מה ההחלטה?” הוא שואל ולתשובתי עונה: “גברתי תקראי שוב את פסק הדין, כתובים בו דברים אחרים מכפי שאת אומרת.” גם הוא נוסע הלוך ושוב לאורך הגדר ומצלם את כל מי שמתקרב למתחם שהיה פעם כפר .

אנשים מספרים על אירוע מאתמול כשאותו שיראל לקח כבשה של אחד מהם וטען שהיא שלו והיא נגנבה. המשטרה כמובן עצרה את האיש שטען שזו שלו, והוא שוחרר רק אחרי ששילם 1000 ש”ח. והכבשה? כמובן נשארה אצל המתנחל.

המתנחלים מנטרים כל הזמן את האנשים שמנסים בסה”כ לממש את זכותם החוקית לחזור למה שהיו בתיהם ומטרידים כל הזמן. חיכינו ששיראל יעזוב כדי שאפשר יהיה לפרוק את המים וכל השאר במקום בטוח. האנשים חוששים שהוא יבוא וייקח או ישחית הכול.

אחר כך נסענו לסוסיא כדי לתת לפטמה קצת תרופות שהשגנו לבקשתה. תודה לאורנה נאור ולאריאלה סלונים, שקיבלו מרופאים שונים קצת ממה שחסרר שם לאנשים.

פטמה נתקעה מעבר למחסום ביטא. הכול נסגר היום בגלל הריסות באחד הכפרים באזור. אז נתנו אותן לאשתו של נסר. הבאנו לסוסיא גם הרבה ביגוד, נעלים לילדים ומשחקים שאנשים טובים שעוקבים אחר הנעשה ומאוד איכפת להם, אספו עבורינו.

עזאם וואדחה מאירי עיניים ופנים כתמיד, והזיתים שלה הכי טעימים בעולם. קניתי ממנה המון.

עזאם מצביע על הגבעות מסביב, ומראה לי איךמכתרים אותם: שם “חוות הרועים” עם המתנחל עמישב פלד, שם “חוות התאומים”, שם “חוות בבל ומלכה”, ובסוסיא הקדומה חי כבר זמן רב שם טוב לוסקי ובניו.

הם מכותרים. יש כבר 4 התנחלויות חדשות מסביבם.

עוד מספר עזאם שהבוקר היה אירוע אופייני: המתנחל לוסקי הגיע עם הטנדר למקום האיסוף של הילדים הנוסעים לביה”ס בא-תוואני ופשוט משתמש בסירנה שעל רכבו מרעיש וצועק סתם להפחיד.

ככה ביום ובלילה: המתנחלים מסתובבים סביבם בכל הזדמנות כדי להטריד ולאיים: “אתם לא תהיו כאן עוד מעט תלכו מכאן“.

בחמש בבוקר, קיבל הודעה משכנו ח’ הגר קרוב לביה”ס של סוסיא שלהם, שוב המתנחלים עמישב פלד ויום טוב לוסקי הסתובבו סביב הבית והרעישו ככה סתם.

דיר באלכּ, כתב לו שכנו, הם מסתובבים סביבנו ואחר כך ירדו לואדי להתנחלות החדשה “בבל מלכה”.

אלה הם חייהם.

לנו מספרים בתקשורת שיש התחממות באיו”ש.

מענין מי מחמם שאחר כך גם יתקרבן.