סוסיא: מצור, טרור, דיכוי מוחלט
במחסום מיתר יש תנועת מכוניות ומשאיות אבל החניונים ריקים, מלבד כמה מכוניות בודדות. גם עוצר וגם רמדאן וגם כבר תקופה ארוכה שפועלים לא נכנסים לעבוד בישראל., מאז פרוץ מלחמת עזה.
פנינו לכביש 317 ונסענו לבקר את עזאם מסוסיא. לאורך הנסיעה, כמעט כל המעברים, דרכי העפר והכניסות ליישובים – חסומים, חלקם בסלעים. כמעט אין אפשרות להיכנס עם רכב, רק בדרכים עוקפות ומפותלות…
עזאם מספר על ג‘יפים אזרחיים עם מתנחלים במדים, מסתובבים בשטח ומפגינים נוכחות. מדי פעם נכנסים לכפר ומאיימים על התושבים, שלא יעזו להסתובב מעבר ל-50 מטר מהבית שלהם ! בנוסף, הרסו בורות מים ועל חלק מהבורות שמו קוביות בטון ענקיות. כדי לשרוד, התושבים נאלצים לגנוב מים ממקורות וכמובן מואשמים גם בזה…
עזאם אומר שהוא מרגיש במצור ומאוים כמעט כמו הפלסטינים בעזה. ללא עבודה, ללא פרנסה וללא חופש תנועה. המתח והתסכול עולים וגוברים.
מדי פעם המתנחלים עושים אצלם בסוסיא חיפושים בלילות, כולל איומים. מסביב לסוסיא מתצפתים עליהם, לא מרשים להם לחרוש, למסוק זיתים, לצאת למרעה עם העדרים וכו’.
לפני מספר ימים אישה מהכפר ירדה לוואדי עם כמה כבשים. היא נעצרה ונלקחה לקריית ארבע. שוחררה אחרי כמה שעות. כמעט כל לילה ישנם מעצרים, כולל מעצרים מנהליים.
המצב הולך ומחמיר, הלחץ הולך וגובר ואיתו המתח והכעס. אין להם שום תקווה לשינוי וולא לשיפור במצבם.
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-