נקודות עיקריות: הבלדיות באזור זה שובתות במחאה על ביטול הבחירות המקומיות. מחסור חמור במים בסינג’יל ובתורמוס עייא. יש אספקת מים זורמים לסינג’יל ולתורמוס עייא במשך יום אחד, ולאחר מכן אספקת המים הזורמים נפסקת למשך שבועיים; או שסינג’יל ותורמוס עייא זוכים לאספקת מים זורמים רק במשך יומיים בחודש.

סינג’יל

הבלדיה היתה סגורה. נאמר לנו שהיא סגורה לרגל חג העיד אל עדחא, שנמשך ארבעה ימים. עיד אל עדחא, (“חג הקרבן”), נחשב לחג המוסלמי החשוב ביותר, ונחגג בכל רחבי העולם מדי שנה. מספר חנויות היו פתוחות. אך על אף זאת מכר פלסטיני אמר לעליה שכל הבלדיות בשטחים הפלסטיניים שובתות במחאה על ביטול הבחירות המקומיות. חברי המועצה עובדים בהתנדבות; חלקם אולי רוצים שאנשים אחרים ייקחו את מקומם. נראה שהאנשים שדיברנו איתם לא רצו לחלוק אתנו את פיסת המידע הזו.

נכנסנו לחנות מכולת, קנינו כמה מוצרים, ושאלנו את הנוכחים במקום בנוגע לעבודת הבלדייה ואספקת המים. הם אמרו לנו שמצב המים הינו בכי רע; קיבלנו מידע מפורט על כך בתורמוס עייא (ראו להלן).

תורמוס עייא

כשנכנסנו לעיירה הבחנו ברכב של משטרת ישראל ובג’יפ צה”לי שחנו בנתיב השדרה שיוצא מהכפר.

נכנסנו לחנות כלי עבודה שבעליה דובר ספרדית שוטפת, מפני שהוא חי ועבד באמריקה הלטינית במשך שנים רבות.  אנה, דוברת הספרדית, שוחחה אתו בביקור הקודם שערכנו בבלדייה. בעל החנות לא היה בחנות ביום שבו ביקרנו בעיירה. עובד בחנות שדובר אנגלית מעטה הסב את תשומת לבנו לטור כלי הרכב ביציאה מהעיירה; השוטרים והחיילים הישראלים עצרו ובדקו את מסמכי הנוסעים בטור כלי הרכב הזה. החלטנו לבדוק מדוע נוסעי כלי הרכב נבדקים.

כשהמיניבוס שלנו הצטרף לטור כלי הרכב, חייל ניגש למיניבוס שלנו ונראה שהוא מופתע מהפגישה עם ארבע הנשים הישראליות במיניבוס. לאחר בדיקת מסמכיו של הנהג שלנו, החייל שאל אותנו מי אנחנו. לא נראה היה שהחייל יודע מה זה “מחסום ווטש”, והוא ביקש מטארק לחנות בצד הדרך כדי שהוא יוכל לדבר אתנו. הסברנו לחייל מי אנחנו ולמה הגענו לתורמוס עייא. חנה גם הציעה לו לגלוש לאתר שלנו. החייל אמר שצה”ל נמצא בתורמוס עייא בגלל דיווח שקרי על חטיפתו של אזרח ישראלי. היחידה של החייל ממוקמת על הגבעה שניצבת ממול לכפר. החייל התעקש על כך שהוא חרד לגורלנו והציע לנו לצאת מתורמוס עייא. על אף זאת החלטנו לערוך ביקור בכפר. טארק הסיע אותנו מחוץ לתורמוס עייא, נסענו למרחק מה מחוץ לעיירה, ולאחר מכן טארק ביצע סיבוב פרסה והחזיר אותנו לתורמוס עייא. כשחזרנו לעיירה ראינו שהשוטרים והחיילים הישראלים עזבו.

שפה

בתורמוס עייא קיבלו אותנו בשמחה כשראו את התגים של “מחסום ווטש” על החולצות שלנו. נראה שספרדית היא שפת הדיבור השנייה בעיירה לאחר ערבית. חלק מהאנשים שנפגשו אתנו יכולים לדבר קצת עברית או קצת אנגלית, אך נאמר לנו שספרדית הינה שפה רווחת יותר. דוברי הספרדית בדרך כלל עבדו באמריקה הלטינית או בספרד, והאחרים למדו ספרדית מהם. עובד מועצה שפגשנו בחנות אמר לנו שיש לו שמונה אחים שחיים בלאס פאלמס שבאיים הקנריים. הוא עצמו מעולם לא עזב את תורמוס עייא ולמד ספרדית מתושבים אחרים. על אף זאת עובד המועצה הזה לא תמיד הבין את שאלותיה של אנה. מקור המידע העיקרי של אנה היה בחור צעיר דובר ספרדית שוטפת, שאליו היא הופנתה בחנות שאליה נכנסנו; חנות זו  מוכרת קפה, דברי מתיקה ומוצרים קטנים אחרים, וכשנכנסנו אליה הציעו לנו קפה או תה.

המחסור החמור במים

בביקורנו האחרון, ב- 17.7.2016, נאמר לנו שלסינג’יל יש את אותן בעיות מים חמורות שתורמוס עייא סובלת מהן. בזמן הביקור ההוא סינג’יל ותורמוס עייא זכו לאספקת מים זורמים רק פעם בשמונה – תשעה ימים. עכשיו, אספקת המים הזורמים ירדה לפעם ב – 14 ימים; כלומר, ביום אחד יש אספקת מים זורמים, ולאחר מכן אין אספקת מים זורמים במשך 14 ימים. או שיש אספקת מים זורמים במשך שני ימים בלבד במשך חודש שלם. חשבו מה המשמעות של דבר זה  כשאתם נהנים מאספקת מים זורמים 24/7 בביתכם שבישראל – בכל פעם שאתם מפעילים את הברז, בכל יום, בכל שעה ביום או בלילה. כמה שאתם רוצים.

כן, תושבי תורמוס עייא אכן ממלאים את מיכלי המים שלהם בימים האלה. אך כמה מים משפחה אחת יכולה לאכסן בביתה? וכמה זמן ומאמץ העבודה הזו דורשת? מספר מחקרים של ארגון הבריאות העולמי (WHO ) מציינים את העובדות הבאות:

1. אם אספקת המים הזורמים אינה רציפה, היא עלולה להזדהם.
2. כך גם מיכלי המים עצמם, אם הם אינם סגורים הרמטית.

מיכליות המים של המשאיות (שגם הם עלולים להזדהם): כן, כן, מיכליות המים אכן מגיעות לתורמוס עייא, אך  “רוב הפלסטינים הינם עניים. הם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מים”. מים זורמים עולים שישה ש”ח עבור עשרה מ”ק; מים ממיכליות עולים 350 ש”ח עבור עשרה מ”ק (!) (דבר זה שמענו בביקורנו ב- 17.7.2016 מפקיד המועצה הבכיר בתורמוס עייא). תושבי תורמוס עייא אמנם שואבים מים ממעיין, אך המעיין רחוק מאוד, כך שבימים חמים ולחים אלה הם אינם יכולים להביא חזרה מהמעיין יותר מליטר אחד או שניים.

אז איך הם יכולים להתקלח? “אנחנו לא מתקלחים” חייך באירוניה עובד המועצה שפגשנו בחנות (הוא לבש חולצה נקייה מאוד).

סקירת נתוני אספקת המים בשבעת הכפרים שביקרנו בהם במספר החודשים האחרונים מראה שכל כפר וכפר עבר כירסום הדרגתי וחמור של הזכות הבסיסית לאספקת מים. זכות זו, שהוכרה על ידי האו”ם ומדינת ישראל, משמעותה אספקת “מים נקיים רציפה במידה מספקת לצריכה יומית” (תרגום בלתי רשמי – כמו שאר התרגומים בטקסט זה). הפרטים של מצוקת המים משתנים – חלק מהכפרים אינם נהנים מאספקת מים זורמים במשך תשע שעות בכל לילה (חווארה, 19.6.16); חלק מהם אינם נהנים מאספקת מים זורמים במשך שמונה שעות, מדי יומיים או שלושה (איסככה, 31.7.16; 21.8.16). במספר כפרים חלק מהבתים, שממוקמים במעלה הגבעות, אינם זוכים לאספקת מים זורמים כלל, בגלל שלחץ המים נמוך מדי. בסאווייה חצי מבתי הכפר לא נהנו מאספקת מים זורמים במשך שישה ימים (8.5.16); כך גם בקבלאן (22.5.16) ובאיסככה (22.5.16). 2,800 תושביו של ג’מעין לא נהנו כלל מאספקת מים זורמים במשך חודשיים (21.8.16). לבסוף, כמות המים המסופקת לג’מעין ככלל לא השתנתה במשך 20 שנה, על אף שהאוכלוסייה גדלה פי ארבעה (21.8.16).

כמות המים ש”מקורות” מספקת (או חברה מרמאללה שמוכרת בעקיפין את מי “מקורות”, כפי שקורה בתורמוס עייא, סינג’יל ויישובים נוספים) לא עונה על צרכיהם של היישובים האלה. כמות מים זו פחותה הרבה יותר מהכמות המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO). כמות זו בקושי עונה על הצרכים הבסיסיים – שתייה ובישול – או שהיא כלל לא עונה על צרכיהם של תושבי היישובים. כמות מים זו עונה בקושי על צרכי ההיגיינה האישית והכביסה, או במקרים אחדים כלל לא עונה על צרכים אלה. לדוגמה: בביקורנו ב- 21.8.16 נמסר לנו שג’מעין קיבל 40 – 50 ליטרים של מים לכל תושב ליום (Lpcd). ארגון הבריאות העולמי קבע שכמות המים המינימלית המומלצת לצריכה אישית יומית (בתרגום חופשי) הינה 100 ליטר ליום. כמות המים שסופקה לאיסככה נכון ל- 22.5.16 עמדה על 56 ליטר ליום לאדם; ב- 31.7.16 כמות מים זו הופחתה ל- 37 ליטר מים לאדם מדי יום. כמות מים זו הינה מעט מעל הכמות שמחקר בלתי מתוארך של ארגון הבריאות העולמי קבע שהיא “כמות שמספיקה רק להישרדות לטווח קצר” (בתרגום חופשי) – 30 ליטר לצריכה אישית מדי יום.

מכיוון שכמות המים הזורמים אינה מספיקה, תושבי היישובים הפלסטיניים נאלצים לרכוש מים יקרים מאוד ממיכליות מים; ספקי המים במיכליות גובים מחיר שהינו כפול כמעט 60 מהתעריף של “מקורות”. מחקר מהעת האחרונה קובע ש”כתוצאה מהתלות בספקי מים יקרים מאוד, משק בית פלסטיני ממוצע בשטחים מוציא 8% מהכנסתו על מים. בכמה קהילות פלסטיניות משקי הבית מוציאים 45% מהכנסתם על מים” (תרגום בלתי רשמי) (retrieved J.Int’lL and Pol. 165, 2011). כמה מתושבי איסככא נאלצו למכור את חיות המשק שלהם – לא רק בגלל שאין להם מספיק מים בשבילן, אלא גם כדי שהם יוכלו לרכוש מים ממיכליות המים (21.8.16).

לא רק שתושבי היישובים הפלסטיניים נעשים יותר ויותר עניים, אלא שרבים מהם עלולים ללקות במחלות חמורות כתוצאה מהמחסור במים. מחקר של ארגון הבריאות העולמי קושר בין אספקת מים בלתי רציפה ובלתי מספקת ובין איכות מים נמוכה להתפרצות מחלות. המחקר מציין שבשל אספקת מים זורמים בלתי רציפה, כמו גם בשל אספקת מים ממיכליות, המים נעשים מזוהמים. בתנאים כאלה של אספקת מים בלתי מספקת ומסוכנת אנשים לוקים בקלות במחלות חמורות. דבר זה נכון במיוחד כשמדובר באוכלוסיות פגיעות מטבען, כמו ילדים צעירים, נשים הרות ואנשים מבוגרים. שלשול, טיפוס הבהרות, כולרה ומחלות נוספות, כמו גם מגיפות, הינן לעתים קרובות התוצאה של היגיינה אישית פגומה. אספקת מים בלתי מספקת אינה מאפשרת רחיצת ידיים לאחר מתן צואה, לפני אכילת מזון ובמיוחד לפני הכנת ארוחות (retrieved WHO 2003).

למקרא מחקרים כאלה צצה בראשנו הסברה שמערכת מקייאוויליסטית למחצה זו הינה דרך מושלמת לטיהור אתני.