עזון עתמה, כפל חארת’, קרוואאת בני חסן, בידיה, מסחה וא-זוויאה השתתפו יודית א’, יעל ב”ש, תמי ג’ (מדווחת) בכל הקלפיות שביקרנו, כולן בבתי ספר בכפרים, התבשמנו מתחושת השמחה והגאווה של הפלסטינים. כמעט בכל קלפי נענינו להזמנתם להכנס לקלפי עצמה ולהיות עדות לתהליך הבחירה. “דמוקרטיה כמו באירופה”, התגאה בפנינו מנהל בית הספר בכפל חארת’. לא נמנענו גם מלשוחח עם האנשים בחצרות בתי הספר על תהליך הבחירה והתחזיות. הכניסות לכל הכפרים היו נטולות חסימות, מלבד עזון עתמה שנותרה חסומה מכיוןן הכביש לאלקנה. כדי להגיע לקלפי ולשער של הכפר בגדר נאלצנו לקפץ מעל מהמורות ולחכות למכונית פלסטינית. בשער הגדר פגשנו קצין בדרגת סרן מהמנהל האזרחי. הוא הציג את עצמו כמי שאחראי על המחסומים באזור והשתבח ביחס שהוא מנחיל לחיילים כלפי הפלסטינים העוברים בשערי הגדרות ובמחסומים. אבל, בחצר בית הספר המטופח של עזון עתמה, שמענו 2 סיפורים מזעזעים על מה שקרה רק השבוע כשהשער ננעל כל לילה בין השעות 22.00 עד 06.00.1.תינוק בן 7 חדשים, שסבל משלשול חריף הובא עם הוריו לשער, עם הפנייה של רופא מכפר קאסם לבית חולים בקלקיליה. החיילים סרבו לפתוח את השער וההורים נאלצו לשאתו ברגל בקור מקפיא לבית החולים. (לתינוק שלום). יש בידי מס’ הטלפון של הדוד של התינוק, שיש בידיו מסמכים להוכחה. 2. אשה הרה סבלה מדימום וגם לה סרבו החיילים לפתוח את השער בשעה שמעבר לשעת הסגירה והיא הפילה את ולדה. הפלסטינים התלוננו גם על אדישות החיילים בשער בשעות הפתיחה. לעיתים קרובות הם מעכבים מכוניות בכניסה וביציאה מן הכפר, סתם ללא סיבה, וכך יוצרים תורים מיותרים.