עזון עתמה, ראס עטיה, יום ב’ 17.5.10, בוקר
דוח מהסיורים שקיימנו השבוע: ביום ב' 17.5.10 וביום ה' 20.5.10
השבוע פתחנו מסלול חדש לסיורים שלנו. כידוע נסגר השער החדש שבגדר החדשה, המוביל אל הכפרים שהיו בתוך המובלעת ועכשיו הוצאו ממנה. בוטל מחסום ראס עטייה, ושלושה הכפרים – וואדי ראשא, ראס-אטירה ודבעא – עוברים מעתה לראס עטייה ולחבלה ואפילו לקלקיליה ללא מחסום.
השמחה של אנשי הכפרים הללו גדולה מאד, אך מהולה בתסכול עמוק. שניים מהם – וואדי ראשא
וראס-אטירה – אדמותיהם נשארו במובלעת. הם קיבלו חופש תנועה לגדה תמורת הפסד אדמותיהם ופרנסתם.
לנו אין יותר אפשרות גישה לכפרים אלה, אלא אם כן ניסע מסביב ונעבור דרך ראס-עטייה. (מי שמכיר יבין).
היות ושינו את כל מערך הגדרות והמחסומים במובלעת אלפי מנשה – אין לנו גם אפשרות להראות בסיור מחסום שמְמַרֶר את החיים… שער חבלה אמנם קשה, אך לא כמו המחסומים הגדולים שפורקו.
אנו יכולות, וגם מראות את מחסום חווארה השומם. מספרות מה היה שם לפני עלותו של אובמה לשלטון.
זה לא זה.
עלינו ליצור מסלול חדש, וזאת אמנם עשינו.
ביום שני יצאנו לסיור במסלול החדש עם קבוצת שחקנים מההצגה "מילות מפתח" (שרעיה ארגנה).
בסופו אמרו לנו שני אנשים שהם התאכזבו מהסיור, כי לא הראינו להם מחסום גדול בפעולה…
בסיור היום כבר הכנתי אותם מראש. ומִמַשתי את הרעיון שעדה רבון העלתה בפגישה של התל אביביות.
העברתי את הדגש מהמחסומיםאל סיפוח אדמות במרחבי התפר. הראינו איך לא ניתן לחקלאים משני עברי הגדר של המובלעת להגיע לאדמותיהם. סיפרנו על החוק העותמני שישראל מאמצת: אדמה שאינה מעובדת במשך 3 שנים הופכת לאדמת מדינה. זה מסובך, אבל ההסבר שלנו + תיאורים אישיים של הפלסטינים איך אין להם גישה לאדמותיהם – כאשר אנחנו רואים זאת מול עינינו – עשה את העבודה.
נקודה זו של סיפוח הבהרנו בכמה מקומות:
בתצפית מההר של התנחלות אלפי מנשהראינו איך הקימו את הגדר החדשה, תוך גזילת שטח ענק של אדמות חקלאיות של שני הכפרים, והעברתם לצד אלפי מנשה.
בתצפית מעל גג של בנין המועצה בג'יוס: ראינו את הגדר הסמוכה לכפר, ואת כל אדמותיו שמחוצה לה בתוך מובלעת צופין המורחבת. לרוב החקלאים הפלסטינים אין גישה לאדמותיהם שם.
סיפור אישי מפי פלסטיני תושב ג'יוס המחיש את כל הבעייתיות שיוצרות המובלעות עם הגדרות שלהן.
הוא סיפר שבנוסף לכך שהמובלעת בלעה את אדמותיו, גם העניקו לו את התואר "מנוע שב"כ" ללא כל סיבה, זולת זו שלעוד 200.000 אנשים בגדה העניקו תואר זה.
במצב זה של "מנוע" מלהיכנס לשטח ישראלי, אינו מורשה לעבור את הגדר אל אדמתו שבתוך המובלעת שהיא בשלטון ישראלי. הוא משלם לאנשים שיש להם היתר לעבוד בשטחי ישראל, כדי שיעבדו את אדמתו, כשהוא עצמו יושב בבית בטל.
הוא עבד בישראל שנים רבות, ולדבריו בנה לנו חצי ארץ. הוא גר בתל אביב כמה שנים, והיו לו חברים ישראלים שהוא זוכרם באהבה עד היום. אך אין לו אפשרות להיפגש איתם.
הוא סיפר בצער עד כמה אינו יכול להעביר לילדיו את הרעיון שיש ישראלים "טובים", ושהם חברים שלו. הילדים גדלים עם שנאה לחיילים הישראלים ושום הסבר וסיפור לא ישנה את רגשותיהם.
את בנו בן ה 15 עצרו והכניסו לכלא ל 3 חדשים בטיעון שזרק אבנים. הדבר שבר את הבן והוא לעולם לא יישכח ולא יסלח. כמוהו ילדים רבים.
בסופה של השיחה הוא אמר: "אין לכם מושג כמה טוב לי לדבר אתכם. אפילו שאינכם עושים למעני שום דבר (וגם אינכם יכולים) עצם העובדה שמישהו מקשיב לי עושה לי טוב. האמינו לי. בואו לבקר הרבה".
בעזון עתמהדרום: מגג בית שהופרד מכפרו על ידי כביש ומחסום: רואים את כל עזון אטמה המכותרת ונצורה בין ההתנחלויות שערי תקווה ואלקנה. רואים את המחסום שתושבי הבית צריכים לעבור לכל צורך שהוא (בית ספר, מכולת, ביקורי משפחה, חברים וכו').
רואים גם את השפכים שיורדים מאלקנה אל מטעי הזיתים של הכפר הסמוך.
בסוף הסיור הגענו אל הבית הבודד של מסחה, המוקף גדר וחומה, שהוא הכיבוש כולו בזעיר אנפין.
עזון-עתמה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר פלסטיני בן כ-1,800 תושבים. ההתנחלות שערי תקווה הוקמה על אדמותיו בצמוד אליו, וההתנחלות אורנית הוקמה על אדמותיו החקלאיות. עד 2013 עברה גדר ההפרדה בתוך הכפר ומחסום מאויש על ידי הצבא איפשר לתושבים לעבור מצד לצד. ב-2014 החלו להחליף את הגדר של מובלעת אלקנה בחומה אימתנית סביב הכפר עזון-עתמה ואדמותיו, שניתקה את התושבים מאדמות וחממות פרטיות רבות ליד אורנית וכפר קאסם. בחומה נפתח "שער אורנית 1474", שנפתח 3 פעמים ביום עבור החקלאים. בשנים 2016 -2018 הצבא סגר ופתח באופן שרירותי את השער מדי כמה חודשים, כשהוא מאלץ את החקלאים לעבור, רובם ברגל, דרך שער כמעט לא נגיש הנמצא 3 ק"מ צפונה, בית אמין,1447 או בשער צפוני יותר ע 1419, מול נירית. משם עליהם לחזור כ-8 ק"מ לאדמותיהם שבדרום כדי לעבדן.... ב-2018 נפל דבר, וחקלאי עזון עתמה, שהחממות שלהם ממש מעבר לשער אורנית, התבשרו שהוא לא ייפתח יותר לעולם (מלבד בעונת המסיק). הסיבה: הצבא חושד/טוען שנגנבו ממנו צינורות ברזל שהיו בצדו המזרחי של השער. וכך הוטל עונש קולקטיבי על כל תושבי הכפר, הנאלצים לכתת רגליהם לשערים מרוחקים הנפתחים 2-3 פעמים ביום לפרקי זמן של 15 דקות.
מעודכן ליוני 2021
Apr-11-2019עזון: הכניסה הראשית לכפר עזון: חסומה כבר מספר שבועות
-
ראס עטיה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בעשור הראשון של המאה ה-21 נבנתה באזור הכפר גדר ההפרדה. על מנת לכלול את היישוב אלפי מנשה בצידה הישראלי של הגדר. הגדר כיתרה את ראס עטייה ואת חאבלה מכל עבריהן. ראס אטירה דבעה ווואדי רשא, נכלאו במרחב התפר אל שטח הגדה לצרכי עבודה וכו'. היה מחסום שדרכו עברו תושבי הכפרים אלה לגדה. המחסום יותר בעקבות בג"ץ: הגדר הוסטה כך שכפרים אלו נכללו בשטחי הגדה ולא בתוך מרחב התפר.
למעט שני מעברים: בצפון מנהרה מתחת לכביש 55 המחברת את חאבלה עם קלקיליה, ומדרום כביש לכיוון כפרים ועיירות אחרים באזור, כסניריא, כפר ת'ולת ועזון. בגדר שממזרח לכפר שער חקלאי הפועל 12 שעות ביממה, ומשמש את תושבי הכפר שלהם אדמות חקלאיות שנותרו מחוץ לגדר, וכן את תושבי הכפר ראס א-טירה, שנותר אף הוא במובלעת אלפי מנשה שבצד הישראלי של הגדר. תוואי הגדר באזור שונה בעבר בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ[3]. עתירה נוספת שהגישו תושבי האזור נגד התוואי החדש נדחתה.
-