ג’בל מוכבר, התנחלות נוף ציון, סילוואן, א-טור, מחנה פליטים שועפאט וענאתא, קלנדיה

שכונת ג'בל מוכאבר היא שכונה במזרח ירושלים, במקורה כפר ערבי שסופח לעיר. ג'בל מוכאבר ממוקמת על המורדות המזרחיים והצפוניים של הר אצל (או "ג'בל מוכאבר" בשמו הערבי), מיסודם של בני השבט הבדואי ערב א-סוואחרה. כיום נחשב הכפר מבחינה מוניציפלית לאחת משכונות העיר. בג'בל מוכבר חיים כ-30,000 תושבים על 1,010 דונם, התושבים סובלים מצפיפות והיעדר שטחי מגורים, ובשכונה ישנה תופעה של בנייה בלתי חוקית. בכפר חמש חמולות עיקריות המונות כמה מאות משפחות.

.בתי ג'בל מוכאבר עוטפים את הרכס מצפון וממזרח, לאורך תוואי אחד מיובלי נחל קדרון. בחלק המזרחי גובלים בתי הכפר בשכונת תלפיות מזרח היהודית. תושבי הכפר נחשבים לתושבי ירושלים, והם בעלי תעודות זהות כחולות ונהנים ממלוא זכויות האזרח בישראל, למעט זכות הבחירה לכנסת וקבלת דרכון ישראלי.

בימי המנדט הבריטי עברו בני השבט להתגורר במתחם ענק של שיכוני-קבע שזכה לשם א-סוואחרה, כאשר חלקו שממזרח לנחל קדרון כונה א-סוואחרה א-שרקייה (סוואחרה המזרחית) וחלקו המערבי – א-סוואחרה אל-ע'רבייה.  גדר ההפרדה מפרידה כיום בין ג'בל מוכבר לבין א-סוואחרה א-שרקייה.

בחלקה הצפוני של השכונה החלה להיבנות בשנת 2005 שכונת יוקרה יהודית בשם נוף ציון. בשכונה תוכננו כ-400 יחידות דיור, מרכז מסחרי ובית מלון. אך באפריל 2025 בהוצגו להרחבתה. הדירות שווקו בעיקר לקהל הדתי בארצות הברית. לצד שכונת נוף ציון מקודמת תוכנית להקמת שכונת נוף זהב בשטחי המדינה בשכונת ג'בל מוכבר. גם בתוכנית זו מתוכננים אזורי מגורים ומלונות לתיירים, הוקצה מקום להקמת בית כנסת, אך לא להקמת מסגד. 

בימי האינתיפאדה השנייה  ואחריה היו כמה מתושבי השכונה מעורבים בפיגועי טרור:ב-6 במרץ 2008 הפיגוע בישיבת מרכז הרב בשכונת קריית-משה בירושלים, שבו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה; ב-18 בנובמבר 2014 פיגוע בבית כנסת "קהילת בני תורה" בעת תפילת שחרית בשכונת הר נוף בירושלים,   תושב ג'בל מוכבר ביצע  פיגוע דריסה בטיילת ארמון הנציב. המחבל נהג עם משאיתו אל תוך קבוצת צוערי בה"ד 1 בעת שירדו מאוטובוס בסמוך לארמון הנציב, לדברי ההיסטוריון והמזרחן ד"ר הלל כהן, בקרב הנהגת התנזים-פת"ח בשכונה שררו חילוקי דעות באשר לאופי פעולות ההתנגדות שתוכננו – בעוד גורם בכיר בשכונה התנגד לביצוע פיגועים נגד אזרחים, הרי שגורם בכיר פחות פעל ישירות מול מרוואן ברגותי והוציא אל הפועל פיגועי טרור.

החל משנת 2020 הוגברה אכיפת חוק קמיניץ במזרח ירושלים, ועיריית ירושלים הגבירה מאוד את הריסות הבתים שנבנו בשכונה ללא היתר. רוב ההריסות מתבצעות בידי התושבים עצמם כדי להימנע מהעלויות הכספיות הגדולות הכרוכות בהריסה על ידי העירייה. משפחות רבות שביקשו דחייה בשל המצב הכלכליבמזרח העיר, נדחו על ידי הלשכה המשפטית בעיריית ירושלים ועל ידי בתי המשפט. בינואר ופברואר 2022 הפגינו תושבי ג'בל מוכאבר בכיכר ספרא נגד הרס הבתים בשכונה, אך בעקבות מלחמת 7 באוקטובר 2023 הואצו הריסות הבתים. 

  מעודכן לאוגוסט 2024

להוסיף על ניתוק שכונת שיח' סאעד ועל ההריסות הרבות בימי מלחמת עזה 2024

 

כפר עקב נמצא בתוך הגבול המוניציפלי של ירושלים, אשר שורטט ב-1967.  בעיירה מתגוררים כ-25,000 תושבים ומאז בניית חומת ההפרדה, היא נותקה מירושלים והפכה לשכונת הפקר מבחינת אכיפת החוק ומבחינת הסדרת חוקי התכנון והבנייה. תושבי האזור משלמים ארנונה לעיריית ירושלים, אך הרשויות הישראליות - העירייה, המשטרה וחברות השירותים השונות - כמעט ולא נכנסות לאזורים הללו והרשויות הפלסטיניות נמנעות גם הן מלהיכנס, כיוון שהסכמי אוסלו אוסרים עליהן לפעול בתחומי ירושלים.

משמרות מחסום ווטש למחסום קלנדיה עוברות לעתים גם בכפר עקב עצמו, ונערכו בו סיורים של הארגון במובלעות שבצפון ירושלים. מאז 7.10.24 תנועת התושבים הירושלמים בשכונה הצטמצמה לשעות בודדות ביום. מעודכן לינואר 2024

מ

 

 

כאן מוצב מחסום לכלי רכב ולהולכי רגל בשטח מוניציפאלי ירושלים המוצב על גדר ההפרדה בדרום-מערב מחנה הפליטים שועפאט. המחנה נמצא בשטחה המוניציפאלי של ירושלים אך הופרד ממנה על-ידי מכשול ההפרדה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. בדצמבר 2011 הורחבה התשתית של המחסום לכזו של טרמינל.המחסום משמש למעבר תושבי מחנה הפליטים שועפאט ושכונת ראס ח'מיס לירושלים. מחסום ראס ח'מיס ששימש גם הוא לצורך כך נסגר בחודש ספטמבר 2012. בנוסף מורשים לעבור במחסום תושבי שאר מזרח ירושלים ותושבי ענאתא המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל. מעבר שאר הפלסטינים אסור.

מחנה שועפאט, הוקם ב-1966 עבור פליטי הגדה מ-1948 ואוכלס אחרי מלחמת ששת הימים במפוני הרובע היהודי.כיום חיים בו כ-25,000 תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות לצד כ-15,000 בעלי תעודות זהות פלסטיניות. רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב.השירותים במחנה מסופקים בידי אונר"א למעט שירותים שונים כמו מרפאות בריאות ומימון שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר בירושלים.

.

בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

 

מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

(מעודכן לאוקטובר 2021)

https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

מחסום להולכי רגל בלבד על גבול מוניציפאלי ירושלים.

המחסום מוצב על גדר ההפרדה בכניסה לשיח' סאעד(המוצב על הגבול המוניציפלי של ירושלים מעבר לקו הירוק), ומפריד אותה משכונת האם ג'בל מוכבר. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה.

מעבר פלסטינים אסור, למעט לתושבי שכונת ג'בל מוכבר או תושבי שיח' סעד המחזיקים בהיתרים. שתי הקבוצות מורשות לעבור ברגל בלבד והעברת סחורות אסורה. ידועים מקרים רבים של משפחות חצויות בין שתי השכונות, שאינם יכולים להתגורר עם משפחתם. 

תושבי מזרח ירושלים שאינם גרים בשכונת ג'בל מוכבר מורשים לעבור במחסום רק בדרכם לשיח' סעד אך לא בדרכם חזרה, שבה הם נדרשים לחזור לירושלים דרך מחסום א-זייתון או א-זעיים המרוחקים.  

החלק הדרומי של כביש הטבעת המזרחי של ירושלים, המוביל מההתנחלויות לדרומיות של העיר, הולך ונסלל למרגלות המחסום, ומתוכנננת צומת גדולה בקרבתו, וגשר מעל לואדי חקלאי. בספטמבר 2019 הגישו התושבים התנגדויות בתיאום עם ארגון "במקום" (מתכננים למען זכויות תכנון).

(מעודכן לנובמבר 2019)

 

נמצאת דרומית מהעיר העתיקה ומתקיים בה עימות מתמיד בין מתנחלים מעמותת אלע"ד, המחזיקה באתר עיר דויד ובבתים נוספים באזור. מתחת לבתים רבים נחפרו מנהרות המובילות למרגלות הר הבית.העמותה מנסה להשתלט אט אט על בתים נוספים בשכונה, וכן לפנות 70 משפחות משכונת בטן-אל-הווא, במדרון הדרומי של סילוואן, כנציגי הקדש לא פעיל שהחזיק בשכונת התימנים עד שנות ה-20 של המאה העשרים.. מתקיים בעניין הפינוי מאבק משפטי-ציבורי נרחב.

מעודכן ליולי 2021.

המחנה נוסד ממזרח לכפר קלנדיה ב-1949 ויושבו בו פליטים פלסטינים מירושלים ומכפרי הסביבה, שבתיהם נותרו בצד הישראלי של קווי שביתת הנשק. הוא נכלל בשטח המוניציפלי של ירושלים שלאחר 1967, ומאז בניית חומת ההפרדה נותק מירושלים, והפך לשטח הפקר בין ירושלים ורמאללה. מתגוררים בו כ-10,000 תושבים, ולחלק לא מבוטל מתושביו יש תעודות זהות ירושלמיות. הוא נחשב לאחד המחנות הקשים מבחינה ביטחונית ופלילית כאחד וגם אחד העלובים והמוזנחים שבהם. הוא סובל מעוני, הזנחה, פשע, בנייה בלתי חוקית והיעדר שירותים מוניציפליים נאותים. יצאו ממנו מפגעים, ולעתים קרובות יש בו אירועים ביטחוניים, פשיטות ומעצרים רבים, כולל ירי בנערים עקב זריקת אבנים.