עין אל חילווה בקעת הירדן: הבוקר הרסו את ביתו של קדרי וריסקו את חייו. למה? למה?
היינו מיועדות למשמרת ‘נוכחות מגינה’ בפארסייה. בדרך לשם רוקנתי את המכונית מחבילות בגדים ושאר מוצרי יד שנייה אצל עדל ופתחי וזינב. מעין אל חילווה.
עכשיו בזמן הכתיבה, אני בוכה על החורבן שהמיטו הבוקר על קדרי ומשפחתו שגרים ליד השמות שבשורה שמעל. כולם אותה משפחה שגרה באותו מרחב. ואת כולם מבקרים המתנחלים בימות השבוע, בדוחות של מיקי. הם משפחה אחת. 4 אחים ואחות, שמחלקים את הצומת לחמישה רבעים.
ברבע אחד יש המעיין שהפך לבריכת מתנחלים, ובשאר הרבעים כל אחד ובני ביתו ילדיו, נכדיו, המקנה וכל אשר לו. הם מהתנ”ך הרבה יותר מאיתנו.
אם אברהם ויצחק היו יוצאים עכשיו מהספר הם היו מתרועעים איתם הרבה יותר מאשר איתנו.
הבוקר הרסו את הרבע של קדרי ואני הרוסה. לגמרי. זה אנשים שאנחנו איתם כבר שנים, והם הולכים עם עצמם במקום הזה שנים ארוכות יותר. כולם חנו באזור הזה אחרי נדודים במקומות שונים. גידלו ילדים ונכדים. מגדלי בקר כולם. סובלים קשות מהמתנחלים והצבא והמדינה וגם מהאקלים. כואב לי הלב עליהם כל כך. התמונות מזעזעות. היה מקום, ועם כל העוני שלו והקשיים שלו החזיק מעמד אולי מאז מלחמת יום כיפור. גידלו הרבה בנים. חברים שלנו כולם. למדו, התחתנו, מגדלים ילדים. מפוזרים בכל האזור. איך זה יכול להיות שיבוא ככה שופל, ובטח פועלים ישראלים שמקבלים שכר תחת, ועושים את העבודה וככה מרסקים חיים. איך נהיינו כאלה? מה נשאר מאיתנו?
בהמשך הגענו לפארסייה ומצאנו מקום נטוש. רוב המשפחות נסעו לשהות בבית ההורים שבכפר. הגברים כידוע נמצאים עם העדר בסכות. וכך מצאנו עצמנו עם פתחיה הסבתא מלמטה, שסוף סוף יכלה לנוח מהעבודה האין סופית שיש לה כל ימי השנה. ובעלה החולה.
למעלה, באזור השני של פארסייה, נמצא זוג ההורים ועוד אשה וילדים. שאר המשפחה לא נמצאת.
עשינו עבודות ניקיון. ניסינו לשוות למקום צורה יותר נעימה. היה חם. מתחת לאזדרכת נושבת רוח קרירה. מתנדבים אחרים נסעו ללוות את פתחי למעיין בזמן שהמתנחלים נעדרים ממנו. והמשיכו לעין סכות לשמור על המרעה.
זה קצת מוזר שאנחנו שומרים להם על המקום בזמן שהם אינם. אבל אם מסתכלים על זה בזווית אחרת, היהודים היו יכולים להרוס להם את השטח בזמן הזה אז אולי היהודים האחרים צריכים לשמור שלא יהרסו. אחרינו הגיע מתנדב ואחריו עוד אחד. כל הזמן יש שם מישהו מאיתנו ששומר.
שומרים שומרים, ואין מה לעשות כשמגיע השופל.חלק מהזמן בקרתי את המשפחות בח’לת מכחול. נסענו לעין בידא לקנות גלידה ושאר מתוקים.

