ענתה, א-ראם, קלנדיה, יום חמישי, 23.3.2006, בוקרנוכחות: רות א., אביבה ו., רמה י. (מדווחת), אורחתענתה. סואן כתמיד. תור המכוניות ארוך, אף שהבדיקה שטחית למדי. ובכל זאת, מישהו אומר לנו שזהו המחסום “הכי טוב” – באחרים מחכים הרבה יותר זמן.א-ראם. מעט הולכי רגל, הרבה תלמידים. תור המכוניות ארוך. כשחזרנו דרך א-רם במכונית, המתנו עשרים דקות בתור.קלנדיה. העבודות נמשכות במלוא התנופה, ובקרוב מאוד הקיר יסגור על כל תושבי האזור. בכניסה הצפונית הולכת ונבנית הכיכר העגולה הבלתי נמנעת. אני רואה צמחים בתוך הכיכר, ובאמצעה בדיוק יהיה תקוע עץ זית ציורי (קרוב לוודאי פלסטיני, קרוב לוודאי גזול) לתפארת מדינת ישראל.לא היו הרבה הולכי רגל במחסום, אולי משום שהגענו מאוחר יחסית (09:00). היו שני תורים לגברים ותור אחד “הומניטרי”. נצטווינו לעמוד בתור הזה. הוא היה ארוך מהאחרים. חיילת גסת רוח במיוחד נבחה פקודות בעברית דרך מערכת הכריזה. נראה שחוץ מאיתנו איש לא הבין מה היא רצתה. אחרי שעברנו סוף סוף עשרים דקות מאוחר יותר, רותי ניגשה לקופסת הזכוכית שהחיילת הנובחת ישבה בה, ואמרה לה שחובתה לפנות לפלסטינים בשפתם. התשובה: כולם יודעים עברית…