ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 16.7.2006, אחה”צמשקיפות: שרה ק., אמירה י., סוזן ל. (מדווחת)תקציר התנהגות במגרש המשחקים היא אולי ביטוי שישמע מוזר בהקשר של תצפיותנו במחסומים בשטחים הכבושים. ‘הפסקה’ בבית הספר- היא הזמן שבו ילדים רוכשים מיומנויות חברתיות שלהם יזדקקו בעולם שמחוץ לכתלי בית הספר. אך זו גםהזדמנות להתנהג באופן תוקפני, להציק ולאיים. כך שאין זה מפתיע שספרות מקצועית רבה נכתבה על התנהגות במגרש המשחקים כשזו מלווה במחקרים רבים על משחקי ילדים. מחקרים אלו כוללים נושאים כמו קרבות משחק וריבים תוקפניים כמו גם סקסיזם וגזענות. הגדה המערבית כמגרש משחקים? אולי: הרי בסופו של דבר חיילים ועוברי אורח פלשתינאים מאכלסים, לעיתים לאורך זמן רב מדי, את אותו חלל מוגדר שהוא המחסום (‘מגרש המשחקים’ כפי שהוא מוגדר על ידי הרשויות). איש אינו מציית לחוקי הטבע או מכבד רכוש ב’מגרש משחקים’ זה.והחיילים בהחלט נכשלים בכיבוד ה’אחר’. לסיכום, זהו ‘משחק ילדים’ בשטחים הכבושים ביום שבו ראקטות מגיעות לחיפה וההשתוללות בעזה ובלבנון נמשכת לה. 1550-1610ענבתא הכל שקט. מעט מאוד רכבים מנסים להכנס לענבתא, טור ארוך כרגיל של אלו שמנסים לצאת. רק תעודות זהות של ‘ישראלים- פלשתינאים’ נבדקות מקרוב ומסמכיהם וניירות עם שמות בני המשפחה עוברות בדיקה רצינית. מכוניות, משאיות ואוטובוסים פלשתיניאים שעוברים לתוך ענבתא אינם נבדקים כלל. החיילים, ללא קסדות, נינוחים מאוד, מוכנים לדבר ומדגימים כרגיל, חוסר הבנה מובהק באשר לכל מה שקורה ופשר כל הענין. ‘זה לא כיבוש, זו מלחמה’. לרגע נדמה שאנחנו צופים במחזה תאטרון האבסורד: מספר משאיות רעועות למדי, ואז משאית פתוחה עם פר ענקי בחלק האחורי והנהגים מנפנפים לנו בידיהם בעליזות ומיד לאחר מכן הם נוסעים בכוונים הפוכים- שתי משאיות קטנות צבועות בצבעים בהירים- האחת מסומנת בברור ‘גולוואז’ ( הסיגריות הצרפתיות- ע.נ) והשניה ‘מלבורו’. 1610ג’בארה החיילים אינם טורחים אף להביט בנו כשאנו פונות לשביל המוליך לכפר. אנו פותחות את השער בעצמנו, מפלסות דרכנו לכוון א-ראס. מעט מאוד מכוניות מנסות להכנס לישראל עצמה. אין הולכי רגל בכלל. 1620 שער 753 שני החיילים כאן נינוחים מאוד מצהירים שיום ראשון הוא יום שקט (מה שלא נכון) – והיום בהחלט כך. א-ראס רק טנדר אחד וחוץ מזה כלום, כלום לא זז, אפילו לא עצי הזית העמוסים אבק. קיץ, אך החיים אינם קלים…. בדרכנו חזרה לכפר, קוראים לעברנו מספר גברים, שעומדים בצד הדרך ליד שער 753. מאוורר שעומד בתווך מעניק תנועת אויר כלשהי לדממת הקיץ המחניקה. הם מבקשים את עזרתנו: קבוצה של שישה פועלים פלשתינאים שעבדו בחממות בג’בארה, מבקשים כעת לשוב לבתיהם, בצד השני של מחסום ההפרדה, אך נשלחים חזרה על ידי החיילים. הם אובדי עצות. הם שם מאז שעות הבוקר. הם אינם ישראלים אך גם לא בשטח הרשות הפלשתינאית. הטרגדיה של קו התפר- כשזה נוח זה ישראל- וכשזה נוח אחרת זה תחומי הרשות- שטח הפקר. כך או כך בני אנוש, המנסים להרויח פת לחם לשים על שולחן משפחותיהם, ניזוקים ו’משחקים’ בהם ככלי משחק בידי הכיבוש חסר התוחלת.