ענבתא, מחסומי דרכים וחווארה, שבת 24 בספטמבר 2005 (בוקר) משקיפות: ויוי צ. חוה ה. וחנה ב. (מדווחת) כללי: כיבוש ללא דרמה – עולם כמנהגו נוהג ענבתא החננו את המכונית ליד הבטונדות, למרות שניתן לנסוע עד למחסום הזרוע, שהיה בעבר צהוב. נעצרנו ליד הבית היחיד שמשמאל לכביש. נתברר כי במקום פועל מפעל לעיבוד עורות. בעל המקום סיפר כי עורות הכבשים והבקר עוברים במקום רק טיפול ראשוני . את הסחורה הוא מיצא לסין באמצעות סוחר ישראלי. סגירת המחסום מונעת מעבר בדרך ישירה למחסום גב אל גב – ותהליך היצוא נפגע קשות. עלינו על מונית צהובה ונסענו למחסום שבפאתי הכפר ענבתא – על גבול שטח A. במקום עומד מבנה קטן שהוקם ע”י הצבא לתת מחסה לחיילים – כנראה בעיקר בלילות. שני חיילים בדקו את המכוניות שבאו מטול כארם בדרכן למחסום הזרוע או לכפר רמין. המבקשים לנסוע לשכם חייבים להחליף מונית במחסום הזרוע. פרט לשני החיילים שעמדו בצומת גילינו לאחר זמן את האבטחה שמוקמה בראש הגבעה מוסתרת בין העצים. הולכי רגל מעטים מאד. אחד החיילים ניגש אלינו – ולא נראה מופתע לפגוש בנו. בשיחה הסביר לנו את חשיבות המחסום (התקשינו להשתכנע – ואת אותם נימוקים בדיוק שמענו כבר עשרות פעמים בכל מיני מחסומים אחרים). אח”כ ביקש כי נתפוס מחסה מאחורי המבנה הקטן, כי אתמול ירו על החיילים מראש הגבעה והמקום מסוכן ביותר. בחור, כנראה סטודנט שיצא מטול כארם רגלית ניתבקש להציג, כמובן על האדמה, את ציודו. הכל – עד לשקית האחרונה. כללית התרשמנו כי קצב הבדיקה היה אמנם איטי אך שוטף. מחסום זה מוצב ב”שום מקום” – בלב השטח הפלסטיני, אפילו לא בסמיכות להתנחלות. בעקבות השיחה עם סוחר העורות תהינו האם המחסום מייצג עוד נסיון להעצים את הפגיעה בכלכלה הפלסטינית ולדרדר את הפלסטינים לעוני משווע. מחסומי דרכים נתקלנו בשני מחסומי דרכים, במרחק קצר מאד האחד מן השני. הראשון היה ליד תחנת הדלק שעל כביש בית איבא ג’ית והשני בג’ית. המחסום הראשון התקפל זמן קצר לאחר שהגענו למקום. בג’ית היה תור לא ארוך. חווארה ג’יפ של מג”ב עמד ליד מגרש החניה, ובשריקות ורמקול זימן אנשים באופן מקרי להציג תעודות. התנהגות המג”בניקים בוטה ומשפילה. הערותינו נפלו על אזניים ערלות.השוק קטן מבעבר אך פועל. במחסום נדב מפקד ושי סגנו. הכל התנהל בשקט ובמהירות. חיילת שהרימה קול על הפלסטינים ננזפה ע”י שי ונדרשה להתיחס באופן הולם – ארוע ראשוני מבחינתינו.פלסטינית תושבת עקרבה בעלת דרכון ירדני וללא תעודת זהות עוכבה. המשטרה הוזמנה – אך במידה והשוטרים לא יגיעו תוך שעה יסתפקו בבדיקה שנעשתה במחסום והאשה תשוחרר..בשיחה אתה נתברר כי היא ידעה כי תתקשה לחזור לביתה, אך החליטה לנסות מזלה למרות הכל. היא נראתה רגועה ולא מודאגת. אנחנו היינו פחות רגועות ויותר מודאגות…עזבנו ב-12:30