ענבתא, יום ה’, 3 באוגוסט 2006, בוקר.משקיפות: דליה ו., נורית ו.ל (מדווחת)תמציתעבודה איטית מדי לאור סגירת המחסום בין 10:00-16:00, כרגיל לא מודיעים בנקודות היציאה כגון ג’נין על מניעת המעבר נכון לאותו יום.09:15 במחסום 8-10 מכוניות ממתינות לבדיקה לכיוון היציאה. חייל אחד בודק והשני מחפה. הכול מתנהל בעצלתיים. מדי פעם נכנסת מכונית ללא בדיקה.מנועי יציאה: גילאי 15-35על יד מפקד המחסום 2 בחורים המייצגים חברה שמשרדה בירדן ונוהגים בוואן. לדבריהם הם עוברים כמעט כל יום ויש להם אישור, אך מספר המכונית שלהם לא מצוי ברשימות. ועוד נהג משאית שלא נאמר לו ביציאה מאזור ג’נין שלא יוכל לעבור.אנו שואלות בפעם המי יודע כמה מדוע אין מוצאים דרך נאותה להודיע, שהרי ההוראות משתנות מיום ליום. מפקד המחסום טוען שהעביר וביקש, אבל לא מבצעים. מה הבעיה להציב, למשל, לוח מחיק ולסמן בו כל יום מחדש?. הבעיה היא רצון טוב, התחשבות בבני אדם והגדלת ראש.!!!מגיע ג’יפ מהמת”ק. לאחר דין ודברים מאפשרים לנהג המשאית לעבור (הוא התעכב בערך שעה), ואילו שני נהגי הוואן מוחזרים. לדברי קצין המת”ק אין להם אישור לעבור. חזרנו בפני קצין המת”ק על הצורך למצוא דרכים ופתרונות להודיע לאוכלוסיה בנקודות היציאה על בידולים למיניהם, כדי שלא יעוכבו לשווא במחסומים. 09:50 במקום מתבצעות עבודות הרחבה ושיפוץ. המחסום אמור להיסגר ב-10:00 ועד שעה 16:00 וכך זה כבר מספר ימים כדי להשלים את העבודות. ואולם, מספר המכוניות הממתינות לבדיקה בכיוון היציאה גדל , אך קצב הבדיקה לא מזורז. חלק מהחיילים שקיבלו עתה את ארוחת הבוקר שלהם אוכלים. אנו מבקשות לאפשר לפחות למכוניות שממתינות עתה לעבור, ולא ליצור מצב שנהגים המתינו חצי שעה ולבסוף המחסום ייסגר להם בפרצוף. אולי אפשר לפתוח עוד עמדת בידוק וקצת להזדרז. המפקד טוען שאין לו די כוח אדם, (3חיילים בחוץ פרט למפקד) וכי הוא יאפשר מעבר עד 10:30 לפי נתוני העבודה בשטח. לאיש כאן לא ממש בוער. אחרי ‘נדנודים’ קצת מתחילים להזדרז. בקרבת המחסום כלים כבדים בעבודה וענני אבק המקשים על הנשימה.10:20 יצאנו חזרה קרוב לסגירת המחסום. הודענו למשמרת הצהריים על סגירת המחסום עד 16:00.