הגענו לעקרבא ויאנון, שתי עיירות הסמוכות אחת לשניה, כדי לראיין את פר, נציג איגוד הקהילות הנוצריות באירופה, המתגוררים פה לתקוות קצרות.
בס”ה מתגוררים במקום שלושה נציגים: אחד משוודיה, אחד מאנגליה ואחד משווצריה. כל אחד מהם מורשה להשאר בארץ לתקופה של 3 חודשים ובתומה הוא מוחלף בנציג אחר היכול להשתייך לכל אחת ממדינות האיחוד האירופי וישהה כאן, אף הוא, לתקופה של לא למעלה משלושה חודשים. אנחנו שוחחנו עם פר משוודיה.
כשהחלו הנציגים האירופים להגיע היה זה מתוך דאגה לקהילה הנוצרית המקומית ההולכת ומתדלדלת. הם רצו להבין לאן נעלמה הקהילה הנוצרית שהיתה כאן. כנראה שהתנאים הקשים של חיי הפלסטינאים בארץ גרמה לנוצרים לבקש מקלט בארצות נוצריות אחרות שהעדיפו לקבל את הנוצרי על פני אחיו המוסלמי.
במשך הזמן התרכזו המתנדבים יותר בתנאי החיים הכלליים של הפלסטינים והתרשמו שחייהם קשים למדי: תנועתם מוגבלת כמו גם פרנסתם וחלק גדול מהאדמות  שלהם נלקח מהם לטובת ההתנחלויות ושימוש צבאי. פר הזכיר את ההתנחלות של איתמר כאחת הזוכות בהפקעות מיאנון ועקרבא. אגב, איתמר היא המוטבת של מרבית ההפקעות בסביבה ועל שמה רשומים עשרות אלפי דונמים. אנשי איתמר מכריזים בגאוה שהם מגנים כך על אדמת המולדת.
בין הממשל ואנשי יאנון ועקרבא יש הסכם שקט שלפיו לא מפריעים לאיכרים לעבד את האדמות בשטח C. ההסכם אינו בעל תוקף חוקי ויכול להשתנות בכל רגע שהממשל ירצה בכך.
התושבים זכו להרבה הצקות מצד הצבא והמתנחלים עד שהתברר לנציגי הממשל שהאירופאים היושבים שם, מדווחים לראשי הכנסיות שלהם באירופה. בשלב זה ההצקות נתמעטו ונשמרים יחסים קורקטים יותר בין הממשל לתושבי יאנון ועקרבא. יש להם אפילו מים בברזים, שלא כמו אחיהם בקוסרא שמקבלים מים ממקורות פעמיים בשבוע, באמצע הלילה, ואז נציגי התושבים יורדים לתחתית הגבעה עם מיכלים ועוקבים.
הנוכחות של נציגי הקהילות הנוצריות מועילה אבל אינה מובטחת.  בידי המדינה הכח לבטל אשרות כניסה והמדינה , לעיתים, משתמשת בכח הזה.
קארול שאלה את פר,הוא שארח אותנו, אם מצא הבדלים בי מה שהיה כאן לפני שמונה שנים (הוא היה כאן אז לתקופה דומה) למה  שהוא מוצא כאן היום הוא ענה שבניגוד למה שהיה כאן לפני שמונה שנים היום ניתן לחוש בהשלמה של הפלטינאים עם המצב.
סיום מדכא לשיחה.