אנחנו חוזרות לכביש 557, משאירות את הרכב עליו מתנוסס דגל MW בצד הדרך ומטפסות בהדרכת ס' מארחנו מפרעון, במעלה הגבעה,  בין חממות שופה.

 בהגיענו לחלק העליון אנו פוגשות עוד 3 מאנשי שופה ובהתייעצות ביניהם החליטו שלא בטוח להשאיר את המכונית למטה על אם הדרך בצד הכביש, כי החיילים עלולים להזיזה ממקומה, או גרוע יותר להודיע על חטיפת שתי ישראליות בגדה. ..
אנחנו בבעיה. אילו רק אפשר היה לעלות על כביש 574 ולהגיע צפונה לפרעון כי הרי המרחק כל כך קצר.
אבל יש כיבוש ויש גדרות ויש חסימות ויש קושי מיותר להגיע ממקום למקום.

יורדות דרך החממות לכיוון הכביש אל המכונית, נוסעות לשופה עילית, המזרחית ומחנות את הרכב ליד המועצה.
עכשיו מחכות להסעה שתוריד אותנו ליד המקום בו החנינו את המכונית קודם, כדי לטפס שוב ברגל בין החממות. טירונות בגיל השלישי… בדרך נתקלות בערמות של מלפפונים זרוקים. למה ? בימי החום הם הבשילו מהר מידי לפני שנקטפו ובשל גודלם  אין להם קונים.
ועוד מראים לנו בדרך –  באר מים שהכילה 450 קוב הרוסה. עוד פעולה של כובש אכזר, לפני כשנתיים.
ערמות של מלפפונים

    ובאר הרוסה

ועכשיו סוף סוף נוסעים למועצת פרעון. מתאספים פלסטינים בעלי מניעה ואנו רושמות את הפרטים כדי לבדוק עם המת"ק ואם יש צורך להעביר למוקד לטיפולם. אין סוף סיפורים. מאחד נלקח האישור בטענה שבמכוניתו נמצאו חומרי חבלה. הוא מספר שהשאיר את מכוניתו ביום גשום במיוחד ליד השער וכנראה היה קצר והמכונית נשרפה. אנשי מכבי אש הגיעו מטול כארם וכיבו את השרפה. האיש בן 45, חולה לב שואל : מה לי ולחומרי חבלה ? מה פתאום שאשרוף את המכונית שלי ? מה ההיגיון ? אבל מי מחפש היגיון בכיבוש ?
לרבים יש בעיות עם אדמות שאינן רשומות בטאבו על שמם אלא על שם אב שנפטר. הרישום בטאבו בקלקיליה מאוד יקר אם לאב היו מספר בנים ובנות להם שייכת האדמה לאחר מותו.  אין להם כסף להעביר את אדמתו של אביהם על שמם. לפני החומות, הגדרות החסימות והשערים שאינם נפתחים, הם  חילקו ביניהם את החלקה שירשו ולא היו להם בעיות בעיבודה.  היום הכל מסובך.
דרישה :  שער 708 בפרעון נפתח רק 3 ימים בשבוע, ורק פעמים ביום. הם דורשים לפתוח אותו 3 פעמים ביום, בעיקר בימי הרמאדאן. אנשים צמים אינם מסוגלים להישאר בשדות ימים ארוכים. נעביר למוקד לזכויות הפרט לטיפולם.
בין שופה לפרעון התנחלות קטנה – אבני חפץ , בחמש הדקות שנסענו בקרבתה הגיעו ויצאו ממנה שלושה אוטובוסים. כדי לחזור למכוניתנו בשופה עלית הוזמנה עבורנו מונית, כי המלווים שלנו אינם רשאים לעבור במחסום.
חוזרות דרך  מחסום ג'בארה – מעבר תאנים, המיועד לתנועת ישראלים בלבד
שימו לב להגדרת "ישראלי"

פנינו למשימה האחרונה להיום :
איש מטייבה חוכר 6 דונם מבעל הקרקע שבטול כרם לשימושו כנראה ומאחסן שם ערמות של חול המשמש לבנייה.
לאחרונה השתלט על עשרות דונמים נוספים של אדמות חקלאיות של אנשי פרעון המגדלים שם זעתר, אבוקדו זיתים ועוד. הוא מגיע עם משאית ושופך ערמות גדולות של פסולת בניין כולל אסבסט המסוכן לבריאות. יש חלקות זעתר שכבר קשה להגיע אליהן. השטח הינו בין פרעון לשער אפרים.
פסולת של בניין ואסבסט

הררי פסולת מעל שדות הזעתר

ערמות של זבל 

פסולת של חומרי בנין חוסמת את הגישה לשדה