קלנדיה, יום א’ 16.6.13, אחה”צ

(*) קורבן נוסף של השיטה:
"ארג'ע לוורא! [חזור לאחור]" צעק החייל בעמדת הבידוק לעבר פלסטיני שעמד מולו אחרי שלקח ולא החזיר לו את אישור המעבר שלו. האיש נשאר לעמוד כשהוא מושיט לעבר החלון אישורים רפואיים המעידים על מחלתה של בתו שמאושפזת בביה"ח הדסה. שוב ושוב חזר האיש על המשפטים השבורים:"הילדה שלי חולה… אבל הילדה שלי קטנה… הילדה שלי לבד בבית החולים…"
"ארג'ע לוורא! צרח חייל.
הקרוסלות ננעלו. האיש נשאר במקומו. איש לא הורשה להיכנס לעמדת הבידוק עד שהמטרד הזה, האיש שעשה את כל הדרך מביתו בחברון כדי לשבת ליד מיטת בתו החולה, ישוב על עקבותיו.
האיש המשיך לנסות, אמר שהאישור בסדר, שהוא חדש, שהוא קיבל אותו רק לפני ארבעה ימים, שהוא חייב להגיע להדסה לילדה שלו…
בצר לו ביקש האיש שיבוא שוטר, קיווה שממנו ייוושע. התקווה של האיש טבעית. אבל למה גם אנחנו חשבנו ששוטר עשוי להושיע? – האמת, זה די מטומטם מצידנו, כי הרי השוטר שהגיע, גם אם רצה, והוא לא, לא יכול לשנות את גזירת השב"כ.
"ארג'ע לוורא! תבוא מחר בבקר למשרד של המוחבראת".
הוא יבוא, בטח יבוא. איך לא יבוא? אבל בינתיים מה?
(*)איך עובדת השיטה: בדיקת זהות האדם, השוואת הפרטים האישיים עם הכתוב במחשב, בטון של כביכול חוסר זדון מבקש הבודק שבעל האישור יעביר אליו דרך החריץ את האישור וכשהפלסטיני כמי שרגיל לציית מחליק פנימה את האישור אינו זוכה לשוב ולאחוז בו. מרגע זה ואילך הוא מנוע שב"כ.
– ובצדו האחר של המחסום התבצע נוהל גב-אל-גב של אדם שטוני הפרמדיק אמר עליו שהוא סובל ממחלת כבד קשה. האיש היה חלש מכדי לעבור בכוחות עצמו מאמבולנס אחד לשני והוא נישא בידי הצוותים הרפואיים כששקית השתן וצינורית הקטטר מונחות חשופות כמו גם גופו כולו לעיני אנשי הביטחון החמושים.
להם זו שגרה. לאיש שאולי אלו ימיו האחרונים זו לא.
אבל למי באמת אכפת? – העיקר שביטחון מדינת ישראל נשמר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-