קלנדיה, יום ב’ 13.6.11, אחה”צ
בדרך למחסום התעכבנו בפקק תנועה בכיכר הדרומית כ-10 דקות. כשהגענו למחסום כבר היתה השעה 3:50. ראינו אמבולנס עומד בכיכר הצפונית אז ניגשנו לשאול מה קורה. הנהג אמר שהוא מעביר תינוק בן 17 יום מג'נין לבי"ח מוקאסד, אולם החיילים אינם נותנים לו לעבור. בהמשך התברר שהאמבולנס הנגדי, מבי"ח מוקאסד עדיין לא הגיע. הוא הופיע אחרי 5 דקות, ואז האמבולנס מג'נין התקדם לתוך המחסום, אבל שוב לא אישרו לו עבר בטענה שאין "תיאום". הנהג חזר לעמדתו בכיכר הצפונית והחל לטלפן בבהלה לבית החולים, שם התעקשו שיש תיאום. בלי תיאום אין חיים, גם אם זה עולה בחייו של טולון עבד אלסלאח המסכן, בן ה-17 יום. עמדנו אובדי עצות ואז החלטנו לטלפן לחמ"ל, שמא זה יעזור. ואמנם, ענתה חיילת מנומסת ונחמדה שהבטיחה לברר מה העניין ואכן קיימה. חזרנו לנדנד לה אחרי 5 דקות והיא אמרה שעוד מעט היא גומרת עם הסידורים.
האמבולנס עבר בסוף בשעה 4:15 למגרש החנייה, שם הועבר התינוק ואמו לאמבולנס הירושלמי. בשעה 4:20 הם יצאו סו"ס לדרך וישר נתקעו בפקק התנועה בכיכר הדרומית.
באמצע כל הסיפור הזה, עמד רכב של המשטרה הצבאית מרחק מטר מהאמבולנס הממתין בכיכר הצפונית. השבאב ממחנה קלנדיה לא יכלו לוותר על ההזדמנות להעיף אבנים על השוטרים, שעמדו עם נשק שלוף מוכנים להשיב מלחמה שערה. ממש היה מפחיד לחשוב על מטר האבנים העלולים לנחות על האמבולנס ועל גז המדמיע שאולי ירו בחזרה. אבל לשמחתנו הכל נגמר בלא כלום – השוטרים השיגו את הרכב שלהם לאחור, לתוך מגרש החנייה, ומטר האבנים הפסיק.
בתוך המחסום לא היו הרבה אנשים, אבל המעברים היו מלאים כי החיילים העבירו אנשים לאט לאט. משרדי המת"ק היו סגורים כבר משעה 4 (וכך אמנם כתוב על השלטים בחוץ). במעבר המערבי לנוסעי האוטובוסים לא נצפה תור בכלל, אולם תור הרכבים מרמאללה התמשך רחוק במעלה הגבעה כ-500 מ' ואולי יותר..
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-