קלנדיה, יום ב’ 14.3.11, אחה”צ
הקדמנו קצת להגיע לקלנדיה כי, מפאת התחייבויות אחרות, נאלצנו לסיים את משמרתנו מוקדם מהרגיל. ציפינו לראות מחסום ריק למדי לפני השעה 3 אחה"צ אולם, מה זה טעינו! בשעה זו כל ארבעת המעברים היו מלאים ודחוסים. אנשים אמרו שהם מחכים שעות ושום דבר לא זז. ראינו הרבה אנשים מתייאשים ונוטשים את מקומם בראשי התורים ועוזבים את קלנדיה בשאט נפש. התחלנו לטלפן לחמ"ל ולמוקד. החיילים שענו לנו הסבירו שוב ושוב שהתחלפה יחידת החיילים המאיישים את המחסום, ועד שהחדשים ילמדו את המלאכה ייקח זמן. זו אפילו לא נחמה פורתא למאות האנשים שהמתינו במחסום בגמר יום עבודה או יום הלימודים, וגם לא לאלה שניסו נואשות להגיע למשמרת עבודתם בירושלים. סיימנו את המשמרת בקלנדיה בשעה 4 מבלי שזכינו לראות שיפור במצב. כפי שהיה כאשר הגענו, כל המסלולים היו מלאים ותור ארוך השתרך בסככה הצפונית. היו לא מעט שהעלו השערה שהמצב בקלנדיה הוא עונש קולקטיבי על מה שקרה בשבת בהתנחלות איתמר. תיאוריה זו נפלה כיון שאחרים ספרו לנו שמצב זה נמשך מיום ו' ואיננו משתפר.
ניסינו גם לעזור לאנשים שהמתינו במסלול 5 להיכנס למת"ק לסידור עניינים. פגשנו שם אח בבי"ח אוגוסטה ויקטוריה שהיה בדרכו לעבודה כאשר החיילים במסלול 4 החרימו לא את האישור להיכנס לישראל. הבחור סיפר שהוא עובד בישראל בבתי חולים שונים בירושלים כבר 10 שנים בלי כל בעיה. לפני שבועיים עכבו אותו פתאום במעבר ואז לקח אותו לשיחה איש שב"כ, "אבו יוסף" שמו, וניהל אתו מאין משחק בשאלו "ומה אתה רוצה לבקש מאבו יוסף?" האיש הבהיר שאין לו מה לבקש והוא רק רוצה לעבוד ולפרנס את משפחתו. "אבו יוסף" אמר לו שאין בעיה, ובאמת במשך שבועיים הכול התנהל כמקודם – עד יום ב', ה-14.3. כאשר ניסינו לברר מה קורה, מסר לנו חייל מהמת"ק שהאיש כעת מנוע שב"כ ולא יוכל לעבור. ואיפה יוכל לעבוד ואיך יאכיל את ילדיו? זבשו.
.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-