קלנדיה למטיבי לכת ומת"ק קלנדיה
יצאנו לקלנדיה אחרי שלא ביקרנו בה זמן רב. באנו ברגל ועברנו למחסום על “גשר האימים”. “המפלצת” מאפילה על כל הסביבה – נחש מתפתל, מסת בטון , ממש קוץ בעין. על מנת למצוא את הכניסה ל”מפלצת” נאלצנו להיעזר בעוברים והשבים. יחד עם אישה צעירה שהובילה עגלת ילדים עלינו על “המפלצת”. התחלנו במסע אל “הארץ המובטחת” – מחסום קלנדיה. זה עניין רק למטיבי לכת. מסדרון מתפתל ארוך לאין קץ, שההיגיון בהקמתו ובמיקומו נסתר מעיינינו. שאלנו את עצמנו מה יקרה בחורף. כל מי שמכיר את קלנדיה יודע שהיא המקום הקר בעולם. כאשר הרוח תנשוב והגשם ירד המעבר הזה ייהפך לסיוט אף גדול מהסיוט שהוא היום. הבנו שהכוונה להגן על חיי הפלסטינים, שנהגו לחצות את הכביש רב המסלולים ממש בריצה לפני גלגלי המכוניות, היא חיובית. אבל בין הכוונה הזו ומיקום “המפלצת” ואורכה אין להבנתנו כל הגיון. אבל כבר למדנו שההיגיון שלנו וזה של מינהלת הכיבוש אינו זהה.
הכניסה הרגלית למחסום מכוון צפון, כוון רמאללה היא כל כך לא ברורה שאין פלא שמי שלא מכירים את המקום נוטים ללכת ישירות אל מלכודת המוות, מעבר כלי הרכב. האיש החרש אילם שעשה את הטעות הזו הוא דוגמא בולטת למצב הזה. בהמשך הנוכחות במקום שוחחנו עם איש חברת האבטחה שאישר, אם כי במבוכה, שהאבחנה שלנו נכונה – “באמת עצוב” לדבריו….
מת”ק קלנדיה. גם הכניסה למת”ק דורשת חוש בלשי, אך אחרי מעט תהיות וטעויות – מצאנו!! ברחבת ההמתנה ישבו כ-20 נשים וגברים שהקדימו לבוא. המת”ק נפתח רק בשעה 08:30. רבים מהממתינים היו כאלה שעד לאחרונה קיבלו שרות במת”ק מחסום זיתים. לאחרונה נסגר המת”ק הזה וכל הנדרשים לכרטיס המגנטי ולשאר שרותי המת”ק נאלצים לנדוד לקלנדיה. מסע של כ-40 דקות, במידה ואין פקקים, והוצאה של 40 ₪ לכל כיוון. המעבר למערכת הדיגיטלית, עונש לפלסטינים רבים שאינם קשורים לאינטרנט ואינם מצויים בהפעלת מערכות דיגיטליות, גרמה לסגירת מת”קים “קטנים”. הוא אשר אמרנו – כסף למתנחלים, לשרים וסגניהם ול”שאר ירקות” יש, אך לפלסטינים – מה קרה? השתגעתם לבזבז כסף על “כלום”?!!
בשעה 08:35 נפתחה הדלת וקצין חמוש גלגל מאורר גדול לפתח שצינן את אזור ההמתנה. ליד קרוסלת הכניסה הוצב טלפון ששימש כמד חום. כל מי שעבר נבדק וכולם היו עם מסכות תקניות (גם האף מכוסה). המעבר היה מהיר ושוטף, וכל הזמן נוספו אנשים שנדרשו לקבלת שרות. חיכינו לראות מתי יופיעו הנכנסים בקרוסלת היציאה ושמחנו להיווכח שכולם חזרו כעבור דקות אחדות. בתשובה לשאלה למדנו כי עכשיו בתקופת הקורונה פתוחות במת”ק 8 עמדות לקבלת כרטיס מגנטי ועוד 5 לצרכים אחרים. גם לכוס התרעלה יש לפעמים חצי כוס מלאה…. לצערנו לא התאפשרה כניסה למת”ק עצמו ואין דרך להציץ פנימה.
בזמן ההמתנה לפתיחת המת”ק הזדמנה לנו שיחה ארוכה עם אחד הממתינים שדיבר עברית שוטפת. הרגשנו שבתחילת הנוכחות שלנו הוא היה חשדן כלפינו (אולי אנחנו מהשב”כ… אחרי הכל זאת לא מחשבה מופרכת לחלוטין, להם הרי זרועות תמנון ומסוגלים גם לגייס שתי זקנות….) אך אחרי זמן מה הוא נפתח. הוא לא חידש לנו דבר. את כל הכעס הצער והתסכול הפלסטיני כבר שמענו ואתו הזדהינו, אבל לא היה קל לשמוע את זה במקום בו היינו ובנוכחות שאר הממתינים. בסופו של דבר הוא ביקש את עזרתנו עבור בנו שמסורב כניסה. נתנו לו את מספר הטלפון של קבוצת סילביה. בממתינים הייתה אישה ללא כל מסמכים שסיפרה כי היא בדרכה לקבל כסף/תמיכה מאדם נדיב. בהיותה ללא כל מסמך היא כמובן נענתה בשלילה מוחלטת. תרמנו מעט משלנו. אישה מבוגרת שהתקשתה בשמיעה הייתה בדרכה לבקר את בעלה המאושפז. היא חששה שידחו אותה, אך קיבלה את האישור הנכסף. והיתר – כל אחד וצרכיו. חיי יום יום של הפלסטינים – ואין אכזר ממשטר ההתרים.
באנו למחסום ב-07:20 ועזבנו ב-09:35.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-13-2025קלנדיה: נוהל גב אל גב להעברת חולים
-
