כפר עקב נמצא בתוך הגבול המוניציפלי של ירושלים, אשר שורטט ב-1967.  בעיירה מתגוררים כ-25,000 תושבים ומאז בניית חומת ההפרדה, היא נותקה מירושלים והפכה לשכונת הפקר מבחינת אכיפת החוק ומבחינת הסדרת חוקי התכנון והבנייה. תושבי האזור משלמים ארנונה לעיריית ירושלים, אך הרשויות הישראליות - העירייה, המשטרה וחברות השירותים השונות - כמעט ולא נכנסות לאזורים הללו והרשויות הפלסטיניות נמנעות גם הן מלהיכנס, כיוון שהסכמי אוסלו אוסרים עליהן לפעול בתחומי ירושלים.

משמרות מחסום ווטש למחסום קלנדיה עוברות לעתים גם בכפר עקב עצמו, ונערכו בו סיורים של הארגון במובלעות שבצפון ירושלים. מאז 7.10.24 תנועת התושבים הירושלמים בשכונה הצטמצמה לשעות בודדות ביום. מעודכן לינואר 2024

מ

בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

(מעודכן לאוקטובר 2021)

https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

המחנה נוסד ממזרח לכפר קלנדיה ב-1949 ויושבו בו פליטים פלסטינים מירושלים ומכפרי הסביבה, שבתיהם נותרו בצד הישראלי של קווי שביתת הנשק. הוא נכלל בשטח המוניציפלי של ירושלים שלאחר 1967, ומאז בניית חומת ההפרדה נותק מירושלים, והפך לשטח הפקר בין ירושלים ורמאללה. מתגוררים בו כ-10,000 תושבים, ולחלק לא מבוטל מתושביו יש תעודות זהות ירושלמיות. הוא נחשב לאחד המחנות הקשים מבחינה ביטחונית ופלילית כאחד וגם אחד העלובים והמוזנחים שבהם. הוא סובל מעוני, הזנחה, פשע, בנייה בלתי חוקית והיעדר שירותים מוניציפליים נאותים. יצאו ממנו מפגעים, ולעתים קרובות יש בו אירועים ביטחוניים, פשיטות ומעצרים רבים, כולל ירי בנערים עקב זריקת אבנים.